עצי חיים על התורה לט

ראתה אסתר שמלכה על קכ"ז מדינות אלא תבא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנים ותמלוך על קכ"ז מדינות, ועם זה יתבאר שהי' הציבור מתנמנים (ע"ד דדמיך בריש שתא) כי חשבו שדי להם להפקיע עצמם במה שיחשבו על מעשיהם כשיזקינו ויתנו על לבם אז ולכשאפנה אשנה ובקש לעוררן דלא זהו הדרך ישכון אור, לכן אמר מה ראתה אסתר וכו' הרי שעל כל קכ"ז שנים במילואם יש שכר ולא יגרע דבר ולא ינוכה ממנה אף תחלת שנותי'. וז"ש ואברהם זקן זה שקנה חכמה ובינה, בא בימים תיכף כשבא לימים היינו בתחלת שנותיו:

וה' ברך את אברהם בכל ברב עושר וכל טוב כי לא דמיך מזלי' כאמור. ועם זה יל"פ המדרש הנ"ל עה"פ ויהי' חיי שרה זש"ה יודע ה' ימי תמימים וגומר כשם שהם תמימים ר"ל דשנותיהם תמימים שלא הלכו לריק בביטול זמן וכדומה וכל השנים הי' טובים ולברכה אף בתחלת שנותיהם כמו שמצינו בשרה דבת ק' כבת כ' לחטא וכולם שוים לטובה מתחלה ועד סוף כל הימים. א"י ואברהם זקן וגו' ובב"ר פ' נ"ט כתיב עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, ר"מ אזיל כו' א"ל לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה מ"ט עטרת תפארת שיבה והיכן היא מצוי' בדרך צדקה מנ"ל מאברהם דכתיב בי' ושמרו לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן וכו' ושם אות ה' רשב"י פתח רודף צדקה וחסד ימצא חיים וכו' זה אברהם, והנ"ל בזה עפי"מ דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה וגו' וקשה האם אברהם אבינו ע"ה לא צוה את בניו ואת ביתו אחריו רק על צדקה ומשפט הלא על כל התורה והמצוה צונו לעשות ומדוע פרט הני תרי מילי מעליותא דוקא, ונראה עפי"מ שחקר העקרים מאמר ג' פ' כ"ח איך יהי' שלימות לנפש מחלק המשפטים שבין איש לרעהו הלא אינם אלא תיקון המדיני וישוב העולם והעלה כי הם נותנים שלימות לנפש מצד המחשבה והכוונה שמכוין בהשמרם לקיים מצות ה' לא בשביל תיקון המדיני לבד, ועד"ז פי' הפ' (ישעי' ל"ב) והי' מעשה הצדקה שלום, בקיבוץ המדיני ועבודת הצדקה שמכוין בשביל מצות ה' שזה העבודה בצדקה יגרום השקט ובטח עד עולם עכ"ד עיי"ש והנה כתבו המפורשים כי במצוה שיש בו הנאת הגוף אם עושה בשביל קיום מצותיו לא בשביל הנאת עצמו שכרו גדול ביותר כי היא ענין נסיון שאף שיש בו הנאת עצמו אינו עושה בשביל זה רק בשביל קיום מצותיו ית' עכ"ד ועיין בייט"ל פ' שמיני, וז"ש הכ' כי ידעתיו למען אשר יצוה וכו' ושמרו דרך ה' ר"ל לשם ד' דייקא אף במצות לוקה ומשפט שהוא גם להנאת עצמו בשביל תיקון המדינה ושלום בקיבוץ המדיני ונסיון גדול לעשות לשם ד' ועכ"ז צוה אברהם אין צו אלא זירוז אשר גם במצות צדקה ומשפט יעשו רק משום דרך ה'. ובזה יתבארו דברי המדרש דמשום מצות צדקה דעיקרו במחשבה בכוונה לשם ה' ולא העיקר במעשה ע"כ בזה זוכה לזקנה עפ"י האמור בייט"ל פ' זו ביאור דברי הגמ' מטבע של א"א בחור מצד זה וזקן מצד זה כי הנה איש בחור בימי נעוריו כחו רב וחזק לעבוד את בוראו בבחי' מעשה אולם השכל עודנו חלש ובלתי זך ובימי הזקנה השכל ניתוסף וזקני ת"ח כל זמן שמזקינים דעתם ניתוספת עלי' אכן כחן חלש בענין המעשה וע"כ הרמז בזה מטבע של א"א בחור מצד זה בענין הכח והגבורה וזקן מצד זה בענין השכל הן בימי עלומיו והן בימי זקנותו. וז"ש ואברהם זקן זה שקנה חכמה ושכל וגם בא בימים בבחי' ימים בימי הבחרות כאלו עוד לא בא רק בימים ולא בשנים והבן עכ"ד זצ"ל. וז"ש המדרש לכו טפלו לכם בצדקה דהעיקר בזה אל הכוונה דהמעשה אינו באה לשלימות הנפש כי אם לקיבוץ והשלום המדיני ואתם זוכין עי"ז לזקנה אשר בימים האלו עיקר עבודת הבורא ב"ה בשכל ודעתו נתוסף ולא במעשה כיון דהכח חלש בענין המעשה וע"כ במצות צדקה בשכר זאת יזכו לזקנה ומביא המדרש ראי' לדבר אשר יצוה א"א ע"ה את בניו וכו' לעשות צדקה ומשפט דשניהם באו רק בקיום המחשבה ומשום זה זכה אברהם לזקנה ואברהם זקן בא בימים והבן. (ועיין מ"ש בפ' משפטים). וה' ברך את אברהם בכל, במד"ר מי יעלה בהר