עצי חיים על התורה שמב

דברים ומבואר דעוד בימים הראשונים בימי משה הי' ג"כ לפעמים ספק על הלכה האיך יעשו. ולפ"ז י"ל דמשו"ה לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי כיון דהי' להם ספק זה שמא קודם מתן תורה הי' להם כבר דין ישראל וכיון דאמו נכרית ה''ה כנכרי ופסול לכהונה אך לאחר שהרג את זמרי ועשה זאת במסנ"פ והקב"ה החזיק לו טובה על זה כפירש"י וא"כ שהוא כנכרי הא אין רשאי למסור נפשו ומה מצוה עשה בזה ועי"ז נתקיים ההלכה שהוא אינו כנכרי ומותר למסור נפשו וממילא דהוא כהן לא' עליון דאין עליו שום טענת פגם ומזה נכשר לכהונה ונתכהן פינחס לאחר שהרג לזמרי ועי' בקדושת יו"ט. ויתבאר דברי רש"י ז"ל שהי' השבטים מבזין אותו הראיתם פן פוטי זה דהא לשיטתי' שהי' מחזיקים בדברי זמרי שאמר למשה בת יתרו מי התיר לך והיינו כי הם הי' אומרים אשר קודם מתן תורת הי' אסור להם לישא אשה נכרית כיון שהי' להם דין ישראל וא"כ פינחס הי' נקרא בן פוטי ולא בן אלעזר משום דהנושא אשה פסולה הולד כמותה וע"כ שאלו מדוע הרג נשיא מישראל כיון שיש לו דין כנכרי ואין רשאי למסור נפשו וה"ה מתחייב בנפשו דאינו מצווה על קדה"ש ובא הכתוב ויחסו אחר אהרן משום דאינו כן דמשה קודם מתן תורה הי' מותר לו לישא את בת יתרו וכן אלעזר הי' מותר לו לישא מבנות פוטיאל דהא קודם מ"ת הי' להם דין ב"נ וע"כ בא הכתוב ויחסו אחר אלעזר בן אהרן הכהן ואינו הוא בן פוטי וזשה"כ תחת אשר קנא לא' ועשה זאת במס"נ ובזה נתברר ההלכה שפנחס הוא בן אלעזר ולא בן פוטי זה ולכן והיתה לו ברית כהונת עולם דכיון דיש לו דין ישראל שייך לו ג"כ הכהונה לו ולזרעו אחריו ככל אחיו הכהנים. א"י למה יחסו הכתוב אחר אהרן, גם אמאי הי' שכרו להיות כהן לעולם, גם לפרש המדרש הנני נותן לו את בריתי שלום בדין הוא שיטול שכרו. ונראה עפ"ד המהרש"א קידושין דף ל"ט במאי דקאמר ר' יעקב שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והקשה מכל היעודים שבתורה דא"א לפרש רק בעוה"ז שאם תשמעו יבואו עליכם כל הברכות בעוה"ז וכן בהיפך ותי' דר"י מודה דזכות הרבים ומעשיהם הטובים מביאים להם הברכות והטובות שנזכרו בתורה גם בעוה"ז וכן בהיפך בחטא הרבים אבל ר"י לא אמר אלא ביחיד שמרובה בזכיות אין שכרו רק בעוה"ב וכן בהיפך עכ"ד ע"ש ובזה יש לפרש המדרש ויעש אהרן את העגל הזה אמר מיטב יתלה הסרחון בי ולא בהם אמר לו הקב"ה הואיל וכך עשית לא תזיז מן הפלטין שלי לעולם וי"ל דמשו"ה תלה אהרן הסרחון בעצמו ולא בהם דהא אם הסרחון בו הוי רק חטא היחיד ואין מגיע העונש בעוה"ז אבל אם הוא חטא הרבים ח"ו יענשו גם במוה"ז ע"כ תלה הסרחון בו כדי שלא יהא חטא הרבים וע"כ אמר לו הקב"ה הואיל וכן עשית כדי שלא יהא חטא הרבים לכן לא תזוז מן הפלטין שלי לעולם להקריב קרבנותיהן של ישראל ולכפר בעדם והוא מדה כנגד מדה כמו שרצה לכפר בעד הרבים כן בקרבנותיו יכפר בעד כל קהל ישראל וכן הוא המדה בקרבנות לעורר רחמים בעוה"ז. ויתבאר הכתוב השיב את חמתי מעל בנ"י ולא כליתי את בנ"י בקנאתי ומשמע דאם לא הי' פינחס מכפר על בנ"י א"כ הי' חטא הרבים ויש עונש בעוה"ז ח"ו אבל כיון שכפר על בנ"י ע"כ ולא כליתי וגו' ובזה עבד עובדא דאהרן שלא יהא חטא הרבים ולכן בא הכתוב ויחסו אחר אהרן דהא הלך בדרכי אבות של אהרן וע"כ היתה שכרו אתו מאת הקב"ה להיות כהן כדי לכפר על בנ"י ע"י כהונתו ועל ידו תהא סליחתינו כמו באהרן ואמר המדרש בדין הוא שיטול שכרו שזיכה את הרבים לכפר בעדם וא"כ זכות הרבים תלה בו לכן מגיע לו שכר בעוה"ז כמו הרבים. עוד י"ל על המדרש בדין הוא שיטול שכרו דהנה ביש"מ פ"ז הביא הטעם דאין משלמין שכר בעוה"ז משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ולכן בפנחס כשבאו עליו להרגו פרחה נשמתו וא"כ אצלו הי' הסוף ולכן בדין הוא שיטול שכרו כלומר תיכף ומיד עכ"ד ולפענ"ד בדרך אחר קצת עפ''ד חז"ל אין ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה וי"ל הטעם עפ"ד הזוה"ק במדבר דף קכ"א ורזא דמלתא