עצי חיים על התורה שמא
Atzei Chaim (torah) 341 · עצי חיים על התורה · free full Hebrew text
Open in the reader →שה"א עמו ואמרי' בגמ' שבת דף נ"ו ע"א בדוד וה' עמו אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו ע"ש והיינו משו"ה לא ראה עמל שהוא עבירה משום שה"א עמו ואי אפשר שחטא בא לידם. פ י נ ח ס פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לא' ופירש"י לפי שהי' השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפטם א"א עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן ויל"ד מה בכך שהוא בן פוטי אם המעשה הוא טוב הרי שפיר עשה שהרגו לזמרי [ב] וכי הם לא ידעו שהוא ג"כ בן אלעזר בן אהרן הכהן [ג[ מה מהני שיחסו הכתוב אחר אהרן אבל מ"מ הוא נ"כ בן פוטי וכי אם הוא בן אלעזר אינו בן פוטי [ד] דמשמע דנטל שכרו להיות כהן לעולם תחת אשר קנא קנאת ה' מה זה מדה כנגד מדה [ה[ בגמ' זבחים דף ק"א לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי וצריך טעם מדוע ורש"י פי' לפי דרכו ע"ש. ונראה לע"ד דהנה בקידושין דף ס"ח אמרי' דולד שפחה ונכרית אע"פ שאביו מישראל הולד כמותה ויש להולד דין נכרי לכל דבר ועי' ביבמות דף ק' ע"ב ולפ"ז בפינחס שהית' אמו מבנות פוטיאל הי' מקום לקטרג עליו דהולך אחר אמו ויש לו דין נכרי ומכש"כ דאינו כהן אך כיון דאלעזר נשאה לאשה קודם מתן תורה ואז היתה מותרת להנשא לו ע"כ כשר הי' פינחס לכהונה וכמבואר בגמ' סנהדרין דף פ"ב שהלך זמרי וכו' והביאה אצל משה אמר לו בן עמרם זו אסורה או מותרת ואם תאמר אסורה בת יתרו מי התירה לך ופירש"י שם, משה קודם מתן תורה נשאה וכשניתנה תורה כולן בני נח היו ונכנסו לכלל מצות והוא עמהם ע"ש הרי דקודם מתן תורה הי' מותרין לישא נשים נכריות משום דכולן דין בני נח נינהו וא"כ אין על פינחס (מג-43) שום טענת פגם כיון דאביו נשא את אמו ברשות עוד קודם מתן תורה, והנה בסנהדרין דף ע"ד אמרי' דב"נ אינו מצווה על קידוש השם ואם אומרין לו עבור ואל תהרג אינו מחויב למסור עצמו דשבע מצות נצטוו ב"נ ואם איתא תמני' הוויין ע"ש והנה פינחס כשהרג לזמרי עשה זאת במסה"נ שנתקבצו עליו כל שבט שמעון להרגו כמבואר במדרשי חז"ל וגם שפרחה נשמתו מפחדם וא"כ נכנס בעצמו במסהנ"פ והנה כיון שהי' לו דין ישראל שפיר עשה פינחס שסיכן עצמו ומסר נפשו על קדוה"ש ואפשר הוא בכלל אביזרייהו דג"ע וגם הציל בזה את כלל ישראל אבל אם הי' ב"נ דאינו מצווה על קדוה"ש א"כ כשמוסר עצמו במקום שאינו מחויב הרי הוא מתחייב בנפשו ועי' ביו"ד סי' קנ"ז דבכל שאר מצות שבתורה חוץ מע"ז וג"ע וש"ד דאין רשאי להחמיר על עצמו רק בחסיד ופרוש מותר למסור עצמו וממילא בב"נ דאינו מחויב למסור עצמו בודאי דאין רשאי להחמיר על עצמו וכמשה"כ אך את דמכם לנפשותיכם מיד כל חי' אדרשנו ובב"נ ג"כ דיבר שם הכתוב ועי' בפר"ד דרוש א' וב' ולפ"ז בפינחס אם הי' אמרי' כיון דנולד מבנות פוטיאל והרי הוא כנכרי א"כ לא הי' רשאי למסור נפשו אבל כיון דאמרי' דקודם מתן תורה כולן הי' כב"נ וכשנתנה תורה כולן נכנסו לכלל מצות והרי הוא ישראל גמור ממילא דהי' רשאי למסור עצמו ושפיר עשה פינחס שנכנס במס"נ לקנא קנאת ה' וכהלכה עשה. והנה ידוע מה שהאריכו המפורשים אם בנ"י קודם מתן תורה דין ב"נ להם או דין ישראל ועי' בהרא"ם פ' וישב שכתב שבזה נחלקו השבטים עם יוסף אחיהם ועי' בפר"ד דרוש ראשון ובמ"ש לעיל פ' לך, והנה בגמ' עירובין דף י"ג איתא אע"פ שאלו אוסרים ואלו מתירים וכו' או"א דא"ח. וכתב שם הריטב"א בזה קבלה מרבותי איש מפי איש בשעה שאמר הקב"ה התורה למשה תורה שבע"פ הי' אומר על כל דבר שנחלקו פנים להתיר ופנים לאיסור והראה לו טעמים על כל דבר לכאן ולכאן ושאל משה האיך יעשו והשיב לו השי"ת כפי שיכריעו חכמי הדור עכ"ד ועי' ביש"מ סי"פ