עצי חיים על התורה שלה

ונראה עפ"ד הגמ' ב"מ דף קט"ו ת"ר אלמנה בין שהיא עני' ובין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה דברי ר' יהודא ר"ש אומר עשירה ממשכנין אותה עני' אין ממשכנין אותה ואמרי' בגמ' דפלוגתי' בזה דר"י לא דריש טעמא דקרא ור"ש דרש טעמא דקרא ועי' בחו"מ סי' צ"ז דאין ממשכנין אלמנה בין עני' ובין עשירה ומבואר דקיי"ל דלא דריש טעמא דקרא. הנה במחצה"ש סי' ח' סק"ז כתב בשם הב"ח סי' כ"ד בענין התכלת דתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד והביא בשם הזוהר פ' שלח שע"י זכרון כה"כ ששם מקום הדין יהי' יראת ה' על פניו ועי"ז יתן אל לבו אימת הדין ע"ש, ומבואר דטעם של תכלת הוא כדי שיתן אל לבו אימת הדין, ולפ"ז הי' אפשר לומר לכאורה דטלית שכולה תכלת פטורה דמה חוט אחד של תכלת מעורר את האדם זכרון כה"כ ויתן אל לבו אימת הדין כש"כ אם הוא כולה תכלת בודאי דעי"ז יזכיר את כה"כ אבל כיון דקיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא א"כ אין לך אלא מה שמפורש בתורה דהתכלת צריכין להיות נוטען על הקרן דייקא וא"כ טלית שכולה תכלת ג"כ חייבת בפתיל תכלת. ובזה באו לחלוק על משה כי כל העדה כולם קדושים וגו' ומדוע תתנשאו וגו' היינו כי שאלו בפיהם מדוע הטעם שהם נשיאים על עדת ה' ואע"ג שבחר ה' בהם אבל מ"מ כיון שקרח ועדתו הי' סבורין דדרשינן טעמא דקרא א"כ י"ל דבאופן זה לא בחר בהם ה' ח"ו וכמו דלפי דבריהם טלית שכולה תכלת פטורה דדרשינן טעמא דקרא ה"נ אפשר לומר דרק קודם שקבלו התורה צוה ה' שיהי' משה רעיא מהימנא אבל לא אחר ששמעו על ה"ס אנכי ולא יהי' ובתוכם ה' למה ישתררו על עם ה' אלה וזה שאמרו כי כל העדה כולם קדושים ומדוע הטעם דתתנשאו על קהל ד' והשיב להם משה בקר ויודע ה' את אשר לו ר"ל כמו דאמרי' בגמ' שם דהיכא דמפורש הטעם כגון הא דלא ירבה לו נשים ולא יסיר לבבו גם ר"י ס"ל דדרשינן טעמא דקרא אבל היכא דאינו מפורש הטעם ל"ד ע"ד ע"ש והיינו שאמר משה בקר ויודע ד' את אשר לו היינו שרק ה' יודע את אשר לו ואיני מפורש הטעם בקרא ולכן לא דרשינן ט''ד עבודת מתנה אתן את כהונתכם וגו' ויל"ד מה עבודה שייך אצל מתנת כהונה ובגמ' פסחים דף ע''ב ט''ב מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לביהמ''ד מצאו ר''ג א''ל מפני מה לא באת אמש לביהמ''ד א''ל עבודה עבדתי א"ל וכי עבודה בזה''ז מנין א''ל היה אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם וגו' עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת ביהמ"ק ויל"ד האיך שייך לשון עבודה אצל אכילה דעבודה משמע שיש איזה יגיעה בעת העשי' וכי קשה כ"כ לאכול ומה העבודה היא ועי' מ"ש לעיל פ' בא עה"פ מה העבודה. ונראה עפ"ד הנועם אלימלך פ"ז וקוי ה' יחליפו כח כי ברוב בני אדם כל יגיעם הוא בשעת התפלה לכוונת הלב ולהרחיק הפניות אבל בשעת אכילה לא יהי' עמל ויגיעה אבל הצדיקים כבר אחז"ל שמת אכילת שעת מלחמה ובשעת תפלה אין צריכין יגיעה כי מחשבתם זכה וברורה רק בשעת אכילה יתנו כח ויגיעה לבל יאכלו לתאוה כלל וזהו יחליפו כח שמחליפים נתינת כחם מרוב בני אדם ע"ש, ובזה יש לפרש הכתוב בפ' בא והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ובהגדה לפסח מבואר דזהו שאלת רשע וי"ל עפי"מ דאמרינן בגמ' נזיר דף כ"ג בשני בני אדם שצלו פסחיהם אחד שאכל לשם אכילה גסה וקאמר התם בגמ' שהוא רשע ע"ש ומבואר דהרשע אינו אוכל לשם אכילת מצות ולכן שאלת הרשע מה העבודה הזאת לכם היינו שיאמרו למה באכילת פסח יש עבודה ועמל ויגיעה ובשלמא בעת התפלה יש יגיעה אבל באכילה מה העבודה הזאת והם לא ידעו כי להצדיקים העיקר יגיעה ועבודה הוא בשעת אכילה ואמרתם זבח פסח הוא לה' היינו דכל האכילה שהוא לא לשם תאוה כלל רק לשם ה' לזה צריך עבודה רבה. וז"ש בגמ' עבודה עבדתי וכו' עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת ביהמ"ק היינו דעבודת בית המקדש הוא מעשה הקרבנות דצריך שיהא לשמה