עצי חיים על התורה שלו

ואם לא יחשב פגול הוא לא ירצה וה"נ עשו אכילת תרומה שיהא לשמה ולכן אמר בגמ' שם עבודה עבדתי היינו כיון שצריך שיהא אכילה לשמה א"כ עבודה ויגיעה הוא, וזשה"כ עבודת מתנה אתן את כהונתכם היינו דמתנת כהונה שהוא אוכל צריך שתהא לשמה ולכן היא העבודה דאכילה שתהא לשם ה' היא בכח ויגיעה רבה. סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וגו' ובגמ' שבועות דף ל"ט גבי היוצא לישבע ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ע"ש, יל"ד למה אומרים למי שרוצה לישבע זה הכתוב הנאמר על קרא ועדתו ומזה משמע דיש קצת שייכות ודמיון זה לזה. ונראה דהנה בב"מ דף ע"ה ע"ב אר"י אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול ר"ל אמר גורם קללה לעצמו שנאמר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק ופרש"י כשתובעו וזה כופר הכל מקללין אותו ואומרין שהוא דובר על צדיק עתק, ולכאורה משמע דהלכה כר"ל דהא בגמ' שם איתא דרב אשי שלח לרבינא לישדר לי מר עשרה זוזי ושלח לי' ניתי מר סהדי ונכתב כתבא כדי שלא לגרום קללה לעצמו ע"ש ומשמע מדלא אמר גם שלא יעבור על לפ"ע דלא ס"ל כרב אלא כר"ל, ולפי זה לכאורה תיקשי דבחו"מ סי' ע' העתק לתרווייהו דעובר על לפ"ע וגם גורם קללה ומנ"ל הא, גם אמאי חשדינן לי' שלא הלוה ונאמן הלוה יותר מן המלוה. ונלענ"ד די"ל דר"ל לא בא לחלוק על רב אלא דר"ל בא להוסיף ולפרש דכיון דאמר רב דעובר על לפ"ע א"כ מי פתי יעבור על מצוה הבאה בעבירה ללות בלי עדים שיעשה בזה עבירה דלפ"ע ויפסיד ממונו וא"כ כשתובעו ויכפור הלה יאמרו הכל שודאי הוא דובר על צדיק עתק דמי הוא זה שילוה לחבירו במקום איסורא ולכן אמר כיש לקיש דרק גורם קללה אבל ודאי שלא יעבור על לפ"ע במקום דאית לי' גם פסידא ולכן העתיק בשו"ע תרווייהו דע"י שהוא עובר על לפ"ע בזה יגרום קללה ח"ו וגם רבינא לא אמר כרב מה"ט והנה בגמ' שבועות שם ע"ב פריך בגמ' בשלמא ההוא דקא משתבע קאי באיסורא אלא ההוא דקא משבע לי' אמאי ומשני כדר"ש בן טרפון שבועת ה' תהי' בין שניהם מלמד שחלה שבועה על שניהם ע"ש, ולכאורה קשה אמאי חל השבועה על המשביע ומאי הו"ל למיעבד ולהנ"ל י"ל כיון דעובר על לפ"ע דהלוה או הפקיד גבי' שלא בעדים וא"כ עובר על לפ"ע וממילא י"ל כנ"ל דודאי לא עבר על לפ"ע אלא ש שהוא דובר על צדיק עתק ולכן חל השבועה גם על המשביע והיינו כיון דלפעמים השבועה הוא כה"ג שיש לחשוד אותו שתובע בחנם לא חלקו חכמים, והנה בדעת קרח הי' חטאם מפני שדברו על משה ואהרן שלקחו גדולה לעצמם ונענשו על זה שדברו על צדיק עתק ואמר עליהם משה זה הכתוב סורו נא מעל וגו' ולכן קאמר בגמ' דאם הולך לישבע דאם אינו נשבע על שקר וגם המשביע מצד הסברא שלא עבר על לפ"ע ויפסידולכן אומרים זל"ז סורו נא וגו' כמו שאמר משרע"ה על עדת קרח. ח ק ת קח את המטה וגו' ודברתם אל הסלע וגו' לכן לא תביאו את הקהל וגו' להבין מדוע שינה ממה שאמר לו הקב"ה ודברתם אל הסלע והוא לא עשה כן אלא הכה על הסלע, וגם למה בפעם הראשון בפ' בשלח צוה לו הקב"ה והכית בצור וכאן נאמר לו ודברתם וגו' גם למה מפני החטא של מי מריבה נגזר עליו שלא יבא לא"י ומהו מדה כנגד מדה. ונראה עפ"מ דאמרי' בגיטין דף כ"ט תנן המביא גט בא"י וחלה הרי זה משלחו ביד אחר ורמינהו אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אינהו הן אבל שליח לא אמר רבא משום דמילי נינהו ומילי לא מימסרא לשליח פרש"י התם היינו טעמא