עצי חיים על התורה לא

אליו ה' והי' יכול לראות והוא בצדק יחזה פניו ע"י צדקותיו יוכל לחזות בנועם ה' ואין כאן נהמא דכסופא שלא לראות כשנגלה אליו ה' והבן. והוא יושב פתח האהל כחום היום. עיין בכלי יקר שמדקדק דהי' ראוי לומר בחום היום ולא בכ"ף כחום, ונראה עפי"ד הגמ' (שבת פ"ח) הנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתם ואינם משיבין וכו' עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ופי' הרי"ף שם לפי שהשמש הי' נעלב מהירח שאמרה ירח א"א לשני מלכים להשתמש בכתר אחד והי' רוצה הירח שתאיר תמיד ויגרע אור השמש והקב"ה נתן מעלה ויתרון לשמש למשול ביום ובלילה ויצא השמש בגבורתו להיותו נעלב כן ישיגו מעלה ויתרון האדם הנעלב עכ"ד ז"ל, נשמע מזה דהשמש השתמשה במדת ענוה והי' עלובה לא בקשה גדולה וכבוד לעצמה וזה ביאור אומרו וירא אליו ה' כמבואר בכלי יקר שנראה אליו ה' מצד מהות עצמותו כי הי' עניו ושפל רוח וזהו כחום היום פי' כמעשה חום היום היינו כהשמש בגבורתו דהשמש נקרא יום כדכתיב ויקרא אלקים לאור יום (עי' ביש"מ עה"פ כחם היום) והיינו כמו דהשמש הוא בגבורתו ותקפו מחמת שהי' בבחי' נעלב והיא מדת ענוה כן עי"ז זכה אברהם אבינו ע"ה מה שנראה אליו ה' מצד עצמותו שהי' עניו מאד. והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם וגו' ברש"י בב"מ כתיב נצבים עליו וכתיב וירץ לקראתם כד חזי' וכו', אפשר לומר עפימ"ש א"ז ז"ל בס' רב טוב פ' לך בשם אביו ז' זצ"ל לפ' הפ' בעקידה וירא את המקום מרחוק והי' קשה לאברהם מדוע לא קפצה לו המקום להתקרב אליו ולכן ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור – עם הדומה לחמור כי אתם המעכבים בדבר ואח"כ ואני והנער נלכה עד כה פירש רש"י דרך מיעוט עכ"ד והנה מה שנעריו היו מעכבים שתקפוץ לו הארץ י"ל כמו שמצינו גבי לוט וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו פרש"י שכל זמן שהי' לוט עמו הי' השכינה פורש ממנו, ולכן כ"ז שנעריו היו עמו לא קפצה לו הארץ כיון שהשכינה לא הי' עמו וכל קפיצת הארץ היא ע"י השכינה שאינו תופס מקום וזמן וכל מה שצריך להיות אחר זמן הרי הוא כאלו הוא באותו זמן והעתיד היא עתה נעשה. ועם זה יתורץ קושי' הגמ' הנ"ל דהנה אברהם אבינו ע"ה שהתפלל אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור פירש"י שאמר להקב"ה להמתין עליו וע"כ תרוויי' איתני' בי' אם שהי' צריך לרוץ לקראתם כיון שעמדו מרחוק ממנו עכ"ז הי' נצבים עליו סמוך לו כיון שהשכינה הי' אתו ולכן תיכף כשרצה לילך ולרוץ ברגליו הגיע אל המקום אשר הי' בדעתו להתקרב עליו ולכן כתיב נצבים עליו וגם כתיב וירץ לקראתם דהא היו רחוק ממנו עד שהי' נצרך לאיש אחר לרוץ אל המקום שהי' שם והוא לא צריך שהי' לו קפיצת הארץ לכן כתיב והנה שלשה אנשים נצבים עליו. והוא יושב פתח האהל וגו'. אצל הפתח גם מה שפירש''י יום שלישי למילתו הי' ובא הקב"ה ושאל בשלומו צ"ב, ונראה עפי"ד הגמ' (שבת ל"א) אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימית ומפתחות החיצונות לא מסרו לו ופירש"י שם יראת שמים דומה לפתחים חיצונים שדרך להם נכנסין לפנימים. עוד שם אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה, והנה בס' עבודת ישראל פ' בחקותי פי' הוי מתפלל בשלומה של מלכות כי עיקר העבודה להקב"ה היא ע"י אהבה לדבקה בו אלא שמגודל אהבה ותשוקה יכול לבא לידי כלות הנפש לזה צריך ללבוש בחי' יראה וחרדה מפחד ה' וז"ש הוי מתפלל בשלומה של מלכות כלומר שיתפלל לה' שיתן לכם שלימות המדות של מלכות שמים אהבה ויראה שאלמלא מוראה איש זה הקב"ה את רעהו הצדיק חיים בלעו עכ"ד ויתבאר בזה מה שפירש"י יום שלישי למילתו הי' כמו דאיתא בספה"ק דאאע"ה נגמר תיקונו וטהרתו לגמרי לאחר שנימול כמו שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך ודרשו חז"ל שנעקר יצה"ר ממנו והפכו לטוב וסמיך לי' וכרות עמו הברית, וכיון דאחר המילה נגמר תיקונו לגמרי וממילא הי' לו שלימות המדות וע"כ בא הקב"ה ושאל בשלומ"ו יל"ד למה כ' שישב