עצי חיים על התורה ל

ולזה הגם שצדיקים היו נולד בהם תכונה רעה מכח המשלחים ששלחו אותם מכח מיעוט האמונה וע"כ יעצו להדיח עכ"ד. ובזה פירשתי מה שאמרו חז"ל בקידושין (דף ל"א) גדול המצווה ועושה מע' שאינו מצווה ועוסה ונתקשו המפורשים מאי טעמא והיא היפך הסברא, ולהנ"ל י"ל כיון דמצווה ועושה הוא נעשה שלוחי דרחמנא, וע"כ נולד בו תכונה קדישא מצד המצווה והוא המשלח הבוב"ה כביכול אבל לא כן כשאינו מצווה ועושה רק יעשה עפ"י דעתו מאין יולד בו בחי' הקדושה וע"כ גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה (ועי' מ"ש בזה בפ' קדושים ובחלק דרוש בפ' משפטים) והנה כבר עמדו המפורשים לת' הלא אאע"ה קיים כל התורה עד שלא נתנה וא"כ למה רק על מצות מילה שמר הדבר ולא עשה עד שנצטוה ותי' משום דמצות מילה אי אפשר לקיים בעצמו רק פעם אחד וכיון דגדול המצווה ועושה לכן אם הי' נימול עצמו מקודם לא הי' גדול כ"כ כמו שקיים אח"כ כשנצטוה מפי הקב"ה ע"כ המתין בזה עד שהיה מצווה ועושה עכ"ד והטעם דגדול המצווה ועושה לפי הנ"ל משום דנולד בו תכונה קדושה מצד המשלח, ובזה י"ל מה שאמרו חז"ל וכרות עמו הברית דהקב"ה סייעו למול עצמו וצ"ב הלא כל הכחות כולם שיש באדם הוא מאתו ית' ומה מלמדינו בזה ולהנ"ל יוצדק כיון דכל המצות שעשה אברהם אבינו עד הנה כיון דלא היה מצווה א"כ לא היה בבחי' הקדושה מהמשלח דהא הכל עשה מעצמו בלי צווי אך במצות מילה דהי' מצוה ונולד בו תכונה קדישא מהמשלח ולכן כתיב וכרות עמו הברית שהקב"ה סייעו ר"ל בזה סייעו שנולד בו בחי' הקדוש' מאת המקום ב"ה כביכול. ובזה ית' וירא אליו ה' ר"ל ע"י מצות מילה נגלה אליו ה' היינו בחי' הקדושה מאת המצווה נתלבש באברהם כיון שזה המצוה עשה ע"י ציווי של הקב"ה, וי"ל דזה היה עצת ממרא שלא ימול עצמו עד שיצווה לו הקב"ה שיהי' מצווה ועושה ויעשה המצוה בבחי' הקדושה מהמשלח וזה שפירש רש"י הוא נתן לו עצה על המילה לא שנתן לו עצה להמול דזה לא הי' צריך א"א לשאלו אלא שנתן לו עצה שלא למול עצמו עד שיצוה לו הקב"ה ולפיכך בא בשכרו שלם לו הקב"ה כמדתו ונגלה אליו בחלקו דהא זה הי' עצת ממרא כדי שיתגלה לו בחי' הקדושה ועי"כ זכה שיהי' נגלה בחלקו כפי עצתו. א"י וירא אליו ה' עפימ"ש בס' החינוך להרא"ה פ' לך שרש מצות מילה כי הוא תשלום בריאה מסיר הערלה ומגלה העטרה שהיא תוספות בו ימה שלא נברא כן הוא לרמז כמו שתשלום צורת גופו הוא ע"י פעולת אדם ככה תשלום צורתו הנפשיות הוא ע"י מעשה ופעולתיו הטובים עכ"ד ומבואר מזה דמצות מילה בא לרמז שיש בחירה חפשיות באדם ושלימת צורת הנפשות תלוי הכל בבחירתו, והנה קודם שנצטוה א"א על מצות מילה י"ל שחשב אשר האדם מוכרח על תהלוכותיו הן לטוב הן לרע מצד טבעו בעצמותו וכמו שמצינו בב"ב (דף ט"ז) בקש איוב לפטור את העולם כולו בדין אמר רבש"ע בראת שור בראת חמור בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך ופי' במהרש"א דאיוב אמר שהאדם מוכרח במעשיו כמו שור שהוא טהור בטבעו וחמור הוא טמא בטבעו כן בראת צדיקים ובראת רשעים והם מוכרחים על מעשיהם מצד בריאותם ואין ראוי שיקבל הצדיק שכר והרשע עונש עכ"ד עיי"ש ולכן קידם שנצטוה א"א על מצות מילה משו"ה לא קיימה בעצמו כיון שחשב דהכל הוא מצד טבעו א"כ בטל הטעם והרמז ע"י מצות מילה על בחירת האדם דהא לפי דעתו מתחלה אינו תלוי בבחירת האדם עד שצוה לו הקב"ה להמול כיון דבאמת הכל צפוי והרשות נתונה לבחור בטוב ולהתגבר על חומרו. ובזה י"ל מה שפירש"י לעיל בפ' לך ויפול אברם על פניו וידבר אתו א' ממורא השכינה שעד שלא מל הי' סבור דהכל אינו מחמת בחירתו רק מצד טבעו וא"כ אין מגיע לו שום שכר על מעשה צדקותיו ולכן הי' בוש להסתכל בפני השכינה דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי' לכן נפל על פניו והנה אח"כ כשנצטוה על מצות מילה והבין הטעם שע"י מצות מילה אשר צדקותיו הוא תלוי בבחירה וא"כ מגיע לו שכר על כל מעשיו ולכן כתיב אח"כ כשנמול וירא אליו ה' ר"ל שנגלה