עצי חיים על התורה כט

וירא וירא אליו ה' וגו' ופירש"י לבקר את החולה, ויאמר א' וגו' אל נא תעבור מעל עבדיך פירש"י לגדול שבהם אמר ד"א קודש הוא והי' אומר להקב"ה להמתין לו וכו' יש לפרש עפי"מ דאיתא במס' שבת (דף י"ב) לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי ופריך מהא דר' אליעזר שאמר ידכירנך לשלם ומשני שאני חולה דשכינה עמו והנה מצינו שהתפללו תמיד אשר השכינה תהי' עמהם כמו שמצינו במשה רבינו ע"ה שאמר אם אין פניך הולכים וגו', וזש"ה וירא אליו ה' ופירש"י לבקר את החולה דהא אצל החולה שכינה עמו כש"כ אצל אברהם כמה מעלות טובות למקום עליו כשהי' חולה בפרט והנה כשראה אברהם שבאו אצלו המלאכים והבין מזה שאחד בא לרפאותו אבל הי' ירא פן כשיתרפא אולי יסור ממנו השכינה כיון שכבר נתרפא וע"כ התפלל דגם אחר שיתרפא מ"מ השכינה לא תעבור ממנו והיינו שאמר בדיבור אחד לגדול שבהם אמר אל כא תעבור מעל עבדיך ר"ל אחר שירפא אותו ובאותו דיבור התפלל ג"כ לה' שלא יסלק שכינתו ממנו גם לאחר הרפואה כמו שהיה עמו כשהיה חולה כן גם אח"כ לא תעבור ממנו. וירא אליו ה' ובמדרש מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם אבינו שהיה יושב והשכינה עומדת וכו' וצ"ב ונ"ל עפימ"ש בייט''ל פ' נח לפרש דברי הרמ"א או"ח סי' א' שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים ההולכים לפני א' וכו' עד כשישים האדם אל לבו שהמלך ממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו וכו' מיד יגיע אלו היראה וההכנעה ובושתו ממנו תמיד. וצ"ב איך מזה יגיע אליו ההכנעה ופי' עפי"ד הרמב"ם במורה שכתב דטעות דור אנוש הי' שעבדו לצבא השמים הוא באומרם שאין כבוד להש"י שיעבדהו בני אדם קרוצי חומר וע"כ מסר משטרו והנהגת עוה"ז למערכת השמים וכל צבאם כי אין כבודו להשגיח בשפלים ואולם עפרא לפומיי' כי בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו כי מכח גודל ענותנותו משגיח גם בארץ הלזו, והנה אמרו חז"ל לדבקה בו הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה החום וכו' וא"כ כמו שהקב"ה שהוא עניו להשגיח על מעשי ב"א כ"כ צריך האדם להיות שפל בעיניו כמדתו של הקב"ה וז"ש כל המתגאה ע"כ סובר שהקב"ה מתנהג ח"ו במדות הגאות ואין כבודו להשפיל לראות בארץ וע"כ הרי הוא כעובד ע"ז וזהו טעות דור אנוש שהקב"ה אינו משגיח בתחתונים והן הן דברי הרמ"א כמשים על לבו שהקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו וע"כ זהו מכח ענותנותו יתעלה שמשגיח במעשה ב"א ורוצה בעבודתם וע"כ מגיע אליו מזה ההכנעה ר"ל להדביק במדותיו מה הוא עניו אף אתה כן תהיה עניו עכד"ק ז"ל. וזש"ה וירא אליו ה' שאברהם אבינו ראה את הקב"ה והי' לו זאת לנגד עיניו כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד וע"כ בא אליו הכנעה והוא כמ"ש הכלי יקר דלשון אליו מורה על עצמותו שהי' בבחי' עפר ואפר ורק בשמו נקרא אברהם שהוא לשון התנשאות אב המון גוים וע"כ לא נאמר וירא ה' אל אברהם כ"א וירא ה' אליו, וז"ש המדרש מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם אבינו ר"ל במה הראה הקב"ה ענותנותו שהי' יושב והשכינה עומדת ר"ל שהשכינה עומדת עליו ורואה במעשיו ובזה אתה מוצא ענותנותו של הקב"ה מה שמשגיח בתחתונים. וירא אליו ה' באלוני ממרא ופירש"י הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה אליו בחלקו, וכבר הקשו המפורשים היתכן אשר בעצה הי' צריך אם לעשות דבר ה' או לא, וגם צל"ד למה ממרא בא בשכרו שהקב"ה נגלה אליו בחלקו ולא שכר אחר עבור העצה, גם דלא כתיב בתורה למה נגלה הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה כעת והלא לא דבר עמו שום דבר, ורבותינו דרשו דשאל בשלומו וגם זה צ"ב. ונראה דהנה באוה"ח פ' שלח בענין המרגלים כתב אף שכשרים היו בשעה שנשלחו אך מחמת שכוונת המשלחים היתה רעה תפעול פועל הרע בשליח ויחזור להיות שלוחו של אדם כמותו ויולד בו תכונה רעה מה שלא היתה בו מקדם כדרך שתולד בחי' הקדושה בשלוחי מצוה בטובת ולזה