עצי חיים על התורה כח

להעמיד על קו הדין שיענש עונש נצחי בזה ובבא דהא אחז"ל שעלה במחשבה לברוח את העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדה"ר נמצא דהתנהגות מדה"ר אינו רק משום קיום העולם ומי שאינו עוסק במצוה זו הרי אינו חושש על קיום העולם נמצא נשאר עומד על תחלת המחשבה עכד"ק. ובזה יתבאר דהקב"ה אמר לאברהם אבינו אנכי מגן לך מן העונש שלא יהי' העונש ח"ו נצחי רק זמני ושכרך הרבה מאוד פי' שהשכר יהי' נצחי בלתי תכלית כמדת הרחמים, וע"ז השיב אברהם מה תתן לי פי' האיך ובמה תתן לי ככה להתנהג עמי במדה"ר הן לי לא נתת זרע וא"כ כיון שאינו עוסק בקיומו של עולם צריך להעמידו על קו הדין כי א"א ע"ה סבר בעצמו כי מה שלא זכה עד כעת לבנים היא בגרמתו ומעשיו גרמו לו כל אלה וע"ז אמר לו השי"ת כה יהיה זרעך שמעתה יזכה לבנים וע"כ ויחשבה לו צדקה ר"ל עי"ז שיהי' לו בנים ע"כ הקב"ה חשב לו הצדקה להתנהג עמו במדת החסד ולא בדין והבן. ויאמר אברם י"א מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר פירש"י דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים, ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה ב"ב יורש אותי וגו' והאמין בד' ויחשבה לו צדקה ועיין בייט"ל שדקדק במקראי קודש אלו טובא, א) מה איכפת לי' מה שאליעזר דולה ומשקה וכו', ב) אומרו הן לי לא נתת זרע הוא כפל ענין, ג) יורש אותי הוני ורכושי הול"ל ומה זה יורש אותי, ד) רש"י פי' ויחשבה לו צדקה הקב"ה חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על שהאמין בו קשה מה רבותא הלא כתיב לא איש אל ויכזב. והנראה עפימ"ש בהקדמת חתם סופר והותירך ה' לטובה בפרי בטנך בהקדם מ"ש הרמב"ם לבנו דע בני כי האדם המסכן בזה העולם אין לו מנוחה בו ואשרי למי שחתמו ימיו מהרה עכ"ל ומעתה יפלא הלא עינינו רואות אשר גם השרידים אשר ה' קורא גם המה ינובון בשיבה ובלי ספק כי השלימו נפשותם בימי נעוריהם ולהיכן אריכות ימים של אלו אמור מעתה כי אינם לטובת עצמם אך השי"ת מנוחם על האדמה לטובת זרעיהם ותלמידיהם וצאצאיהם אשר גם הם יציקו מים ע"י להשלים נפשותם וזש"ה אחר שברכם ואמר יקימך ה' לו לעם קדוש וגו' והיה בתכלית השלימות בעצמותם ועכ"ז והותירך ה' לטובה בעוה"ז בפרי בטנך כלו' בעבור פרי בטנך עכ"ד. ועפי"ז פי' אא"ז זצ"ל בייט"ל פ' חיי מה דכתיב עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא דהנה כתב הרמ"א בפ' נתן תתן לו ולא ירע לבבך וגו' ותורף הדברים שהשי"ת נותן לבעה"ב למען יתן לעניים, וזהו אמרו נתון לך למען תתן לו משלו ולכך לא ירע לבבך וגו', ועד"ז למי שכבר השלים נפשו השי"ת נותן לו אריכות ימים ושנים למען ישפיע מטובו להשלים לזולתו והוא ממש בדרך צדקה שמשפיע ה' לבעה"ב בשביל העני כאמור וזהו עטרת תפארת שיבה שיש להתפאר בהשיבה שהוא אינו לצורך עצמו רק בדרך צדקה לצורך אחרים עכ"ד ז"ל עיי"ש. ובזה יש ליישב הדקדוקים הנ"ל דהנה באברהם שהשלים נפשו עוד בבחרותו ובודאי אריכות ימיו היה בשביל אחרים להשלים לזולתו לתלמידיו וכמו דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן שגייר גרים כפירש"י ז"ל. וז"ש אברהם ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ובקש אברהם שיוכל להשפיע לא לבד לאחרים רק גם לבניו אחריו ישפיע מסוד תורתו ללמדם דרך ה' ולעשות צדקה ומשפט וז"ש הן לי לא נתת זרע דייקא בחי' עצמותי והנה בן ביתי יורש אותי דהא כל זמן שלא היה לו בנים נמצא דכל אריכות ימיו הוא בשביל דן ביתו אליעזר שהי' משקה מתורת רבו לאחרים ולא הקפיד אברהם על הונו ורכושו כי במה נחשב הוא לאברהם אע"ה ורק על בחי' עצמותו צר לו שלא יהיה רק בשביל אחרים ומה טוב הי' לו שיהי' לו זרע שיוכל בחי' עצמותו ליתן לבנו הקרוב אליו. ואמר לו הקב"ה כה יהי' זרעך כה בבחי' זו שיתן לו בן שיוכל להשקות מתורתו לבנו אחריו והאמין בד' ויחשבה לו צדקה ר"ל הקב"ה חשב לאברהם כמו צדקה כיון דעיקר מה שבקש אברהם זרע למען יוכל להשפיע מתורתו לזולתו וע"כ הוא כמו צדקה שהי"ת נותן לבעה"ב למען יתן לעני וכן היה אריכות ימיו של אברהם אבינו ע"ה למען ישפיע מטובו להשלים לזולתו והבן.