עצי חיים על התורה כז

אחר היגיעה עכ"ד בקיצור. מזה נשמע דגם בתורת ה' אחר כל היגיעה היא רק בתורת מתנה ולא בכח ועוצם ידו. וז"ש המדרש ושמחת בכל הטוב הכוונה אשר בכל הטוב אשר תמצא ידך תשמח בו כמציאה הבאה בהיסח הדעת כי אין טוב אלא תורה כלומר כי לא טוב הוא מהתורה אשר ג"כ באה לו במתנה אחר כל היגיעות ולפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר כי זהו ג"כ הטעם של המעשר להורות נתן כי לא בכחו עשה החיל הזה. וזה שפירש"י קונה שמים וארץ כמו עושה שמים וארץ ע"י עשייתן קנאן להיות שלו היינו כי באדם בו"ד אף אם יגע וטרח אינו שלו אבל בהקב"ה ע"י עשייתו הוא שלו ממש. וזש"ה אשר מגן צריך בידך כי לא בכח יגבר איש רק הקב"ה הוא מגן צריך ולא בכח בו"ד וע"ז מסיים הב' ויתן לו מעשר להורות שהכל מהשי"ת ומידו ניתן לו במתנה והבן. הרמתי ידי אל ה' וגו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם, פירש"י הרמתי ידי לשון שבועה, ויל"ד מה צורך הי' לשבועה הא בודאי לא איחר ועמד והחזיר הרכוש למלך סדום וא"כ למה נשבע, גם ולא תאמר אני העשרתי משמע שבודאי יהי' עשיר רק שהוא העשיר אותו וצ"ב מנין הי' בטוח שיהי' עשיר וי"ל עפי"מ דאיתא בשבועות דף כ"ב בעי רב אשי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה דכיון דכזית איסורא דאורייתא הוא כי קא משתבע אהתירא קמשתבע ודעתי' אמשהו וכו' וכתבו התוס' אפי' לר' יוחנן דאמר חצי שיעור אסור מן התורה אתיא בעיא דרב אשי דכיון דליכא אלא איסורא בעלמא לא חשיב לי' מושבע ועומד עיי"ש. והנה אא"ז ז"ל ביש"מ כתב דעפ"י הדין הי' כל הרכוש של אברהם רק ממדת חסידות החזיר דקיי"ל המציל מן הנהר ומן הגייס הרי אלו שלו ומ"מ טוב וישר לעשות לפנים משורת הדין ולהחזיר כדאיתא ברמ"א חו"מ סי' רנ"ט עיי"ש וז"ש ולא תאמר אני העשרתי את אברם דהנה ידוע מה שכתבו המפורשים דאף דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ מה שאדם עושה יותר מהחיוב יש שכר לפעולתן בעוה"ז וא"כ כיון שאברהם אבינו ע"ה קיים בזה במה שהשיב הרכוש מדת חסידות לפנים משוה"ד ע"כ מגיע לו שכר טוב בעמלו בעוה"ז לכן אמר אם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם כי מובטח עוז היה לאברהם אבינו שיתברך בעושר בעוה"ז על שקיים מדת חסידות שאינו חייב בה לעשותה עפ"י הדין. וז"ש הרמתי ידי בשבועה ואמר בזה למלך סדום כי מצד הדין אינו מחויב להשיב רק לפנים משורת הדין וע"כ חלה עליו השבועה דהא אפילו באיסור חצי שיעור שהוא מן התורה חלה השבועה ולאו מושבע ועומד מה"ס הוא מכש"כ במדת חסידות אבל אם מצד הדין חייב להשיב כמו שאמר מלך סדום הרכוש קח לך דמשמע שהוא נתן לו וא"כ לא חלה עליו שבועה דהא מושבע ועומד עליו מהר סיני (עיי' ביש"מ פ"ז שהיה לו לא"א דין מצוה ועושה כמו אחר מ"ת) וא"א קיים כל המצות וקבל עליו בשבועה כמו כל ישראל שהיו מחוייבים לישבע שיקיימו התורה וע"ז אמר אאע"ה הרמתי ידי בשבועה שהשבועה חלה עליו כנ"ל והבן. אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד ופירש"י אנכי מגן לך מן העונש, ויאמר אברם ד' אלקים מה תתן לי וגו' הן לי לא נתת זרע וגו' ויאמר לו כה יהיה זרעך וגו', להבין הסמיכות הן לי לא נתת זרע לדלעיל, ונ"ל עפימ"ש בס' יש''מ מאא"ז זצוק"ל פ' אחרי לפרש הגמ' ברכות דף יו"ד דאמר ישעי' לחזקי' צו לביתך כי מת אתה ולא תחי' וגו' כי מת אתה בעוה"ז ולא תחיה לעוה"ב א"ל מאי כולי האי א"ל דלא עסקת בפריה ורביה ויש להבין דהא חזקי' לא שאל אותו מפני מה דידע הא דכתיב כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אך שאל אותו מאי כולי האי ור"ל מה מגיע לו עונש גדול כזה בזה ובבא וא"כ מה השיב לו מפני דלא עסקת בפו"ר אכתי קשה מאי כולי האי דע"ז אין מהראוי להעניש עונש גדול כזה אמנם הדבר נכון עפימ"ש העקרים שלפי שורת הדין ראוי שיהא העונש נצחי והשכר זמני אבל רב חסד מטה כלפי חסד ומנהיג העולם כלו ברחמים שיהיה השכר נצחי והעונש זמני עיי"ש מלתא בטעמא. ולפי"ז נ"ל ליתן טעם דע"ז החטא שלא עסק בפו"ר ראוי