עצי חיים על התורה רפד

דכל ימי השבוע הי' עוסקים גם במנהג דרך ארץ א"כ הי' להם לעסוק יותר בשבת בתורה. והנה בגמ' ביצה דף כ' ע"ב דנדרים ונדבות קריבין ביו"ט ואפי' עולה והוי צורך הדיוט שלא יהא שולחנך מלא ושלחן רבך ריקם ועי' בתוס' לעיל שם דף י"ב ע"א ולפ"ז י"ל דבדין היא שיהא יוסף מקריב קרבנו ביום השבת דאל"כ מתבטל תענוגו בשבת אם שלחן רבו ריקם ושלחנו מלא, ויתבאר דברי המדרש אתה שמרת את השבת בזה שהכין טבח טבח על שבת יותר מהשבטים אעפ"י שגם הם שמרו את השבת בזה שעסקו יותר בתורה בשבת אבל לא במדה זו להכין יותר על שבת בטבח טבח לכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם היינו אשר בן בנך יהא מקריב ביום השבת שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים. ו י ג ש ויגש אליו יהודא וגו' כבר תמהו המפורשים בויכוח הזה דמתחלה אמר יהודא אשר ימצא אתו ומת וגם אנחנו נהי' לאדוני לעבדים ואח"כ חזר מזה יהודא ואמר דאשר הנמצא הגביע בידו ג"כ לא יומת רק שיהיו כולם לעבדים וכאשר אמר יוסף דרק אשר נמצא הגביע בידו יהי' עבד ויגש אליו יהודא לדבר קשות ולמה הא היו דברי יוסף לפי דבריו של עצמו לחסד גדול עוד יותר ממה שהוא בעצמו פסק עליו הדין. ונראה עפ"מ דאיתא במשנה מכות דף ה' בעדים אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אמר ר' יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר וכתב הרא"ש שם בשם הרמב"ן דמה שאנו פוסלין בנמצא אחד מהן קרוב או פסול היינו טעמא משום דנטפלו לפסולין הרי הם כמוהו ע"ש ובזה י"ל דמה שפרש"י לעיל עה"פ גם עתה כדבריכם כן הוא אף זו מן הדין שכלכם חייבים בדבר עשרה שנמצא גניבה ביד אחד מהם כולם נתפשים ע"ש היינו נמי כיון שנטפלו עם הפסול נידונים כמו הגנב עצמו. והנה מה שאמר יהודא דמי אשר ימצא אתו ומת והם יהי' לעבדים דלכאורה מה נשתנה מי אשר ימצא אתו לאותם אשר נטפלו עמו ומלשון רש"י משמע נמי כן שכתב כולם נתפסים מוכח מזה דכולם שוין לעונשין כיון שהיו כולם בעצה אחת אע"ג שלא נמצא רק אצל אחד כיון שבהכרח א"א שימצא הגניבה רק אצל אחד או בזה או אצל האחר וי"ל עפ"ד ר' יוסי דס"ל לחלק בין דיני נפשות לדיני ממונות ופרש"י בדיני נפשות דכתיב והצילו העדה ומהדרינן אזכותא ומשמע מזה דהיינו כיון דספק נפשות להקל לכן לא מחייבינן מיתה עפ"י העדים שנטפלו לפסול אבל מצד עיקר הדין ס"ל לר"י דנמצא אחד קרוב או פסול אין עדותן בטלה ולכן בדיני ממונות אוקמינן אדינא ולפ"ז י"ל בכה"ג דאם אמרינן דהנטפל להפסול הרי היא כהפסול בזה היא החומרא אז אמרינן דגם בד"נ לא נפסל הכשר בשביל מה שנטפל עם הפסול וע"כ מתחלה אמר יהודא דאפי' אם הדין נותן דמי אשר ימצא הגביע בידו יומת עכ"ז אין השאר הנטפלים עם הגנב נידונים כמו הגנב עצמו למיתה כ"א השאר ידונו כולם שיהא נידונים בעונש ללקות בממון שיהיו עבדים דהיינו כיון שאין להם לשלם גניבתם יהא נמכרים עבור גניבתם דהא גם בממון קיי"ל כרבנן ורבי שם דאם נמצא אחד מהן פסול עדותן בטלה אך עכ"פ אין לחייבם כולם גם למיתה כיון דהיא לחומרא לענין מיתה ולא מצטרף הכשר עם הפסול כדי לענוש במיתה גם הכשר והתם בד"נ דמצטרף היינו משום דאזלינן לקולא בד"נ לפסול העדות. והנה כאשר אמר יוסף דאשר נמלא הגביע בידו יהי' לו עבד ואתם עלו לשלום מזה שפט יהודא דרק בעלילה בא עליהם וגם אשר נמצא בידו הגביע הוא פטור דאל"כ הי' כולם חייבים משום שנטפלו עם הגנב ומזה מוכח דגם הוא פטור ולכן ויגש אליו יהודא לדבר אתו קשות כי כמוך כפרעה ר"ל כמו פרעה כן גם אתה משום דאת נטפל לו והוא כיוצא בו וא"כ כמו שהוא כפרעה כן