עצי חיים על התורה רסז

עוד יש להביא ראי' להיש"מ מהא דכתבו התוס' בביצה דף ל' במה שהקשו שם דמשמע דמה שעצי סוכה אסורין הוא מטעם מוקצה ולעיל קאמר מהא דמה חג לה' אף סוכה לד' וכו' ותי' ר"ת דמה שאמר מה חג לה' וכו' היינו לפי שיעור סוכה כגון ב' דפנות ושלישית אפי' טפח אבל אי עבדי דפנות שלימות יותר משיעור סוכה לא נפיק מקרא ועל היותר קאמר שאסור משום מוקצה ור"י פירש דמיירי בשנפלה ולא שייך בה מה חג לה' עיי"ש ומבואר דלר"ת היותר משיעור שאמרה תורה אינו בכלל המצוה ואפי' לחומרא וא"כ ה"נ מה שעשה משום לפנים משוה"ד לא מצי מיפטר עי"ז ממעשר דהוא לקולא ואפי' לר"י דחולק התם על הר"ת היינו נמי כנ"ל משום דעכ"פ הוא הוספה על שיעור המצוה וגם הא לא אמרה תורה דסיכה צריכה להיות דוקא ב' דפנות ושלישית טפח ולא יותר וא"כ מותר להוסיף והוא ג"כ בכלל המצוה אבל הכא לא הוי כלל בענין חיוב אלא לפנים משוה"ד והכל מודים בזה דלא מיפטר ממעשר. ויתבאר דברי הכ' ויתן לו מעשר מכל היינו מכל גם מרכוש סדום שלקח ואח"כ החזיר אותו וא"כ הו"א דמזה לא נתן מעשר קמ"ל קרא דמהכל נתן לו מעשר כיון דלא הי' צריך להחזיר מדינא רק לפנים משוה"ד. ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדרתם ועמדו המפרשי' הא א"א קיים כל המצות עד שלא נתנה תורה וא"כ מדוע לא קיים גם מצות מילה, גם לשון הקרא ואתה אינו מובן, וביותר יש להפליא למה כתב שתי פעמים אתה. ונראה דהנה במד"ר פ' וירא עה"פ המכסה אני וגו' א"ל א"א מי ימול אותי א"ל הקב"ה אתה בעצמך ופי' הנזה"ק דקיי"ל המוהל צריך להיות מהול לפי שהמילה בא לטהר ולקדש את האדם ואין טהרה בא ע"י ערל א''ל הקב"ה אתה בעצמך ועי' בייט"ל שם, ולענ"ד י"ל בדברי המדרש רבה אתה בעצמך עפ"מ דאמרינן בגמ' ע"ז דף כ"ז ע"א מנין למילה בנכרי שהוא פסולה דרש בר פפא משמי' דרב שנאמר ואתה את בריתי תשמור ור' יוחנן המול ימול פרש"י מי שהוא מהול ימול אחרים מ"ב איכא ביניהו אשה למ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דאשה לאו בת מילה היא ולמ"ד המול ימול איכא דאשה כמאן דמהילא דמיא עיי"ש והכי קיי"ל דאשה כשרה למול ולפ"ז י"ל דאברהם אבינו אע"ג דלא הי' מהול עכ"ז הי' מותר לו למול את עצמו כיון דלא הי' מצוה עד עתה על המילה הו"ל כמהול ורק אח"כ כשנצטוה א"א על מצות מילה לזרעו אחריו נתחדש זה ההלכה דאין למול אחרים אלא מי שהוא מהול והיינו שאמר במדרש אתה בעצמך ר"ל הוא בעצמו רשאי למול את עצמו כיון דעד עתה הי' א"א כמהול דמיא משו"ה מותר למול את עצמו. והנה ביו"ד סי' רס"ד סעיף א' הכל כשרים למול אפי' אשה ואם יש ישראל גדול שיודע למול הוא קודם לכולם וכתב הרמ"א וי"א דאשה לא תמול וכן נוהגין להדר אחר איש ע"ש ומבואר דאע"ג דאשה כשרה למול מ"מ נוהגין להדר אחר איש, ולפ"ז י"ל דמשו"ה לא קיים א"א מצות מילה קודם שנצטווה כיון דכל עיקר מה שהי' מותר לו למול בעצמו אע"ג דרק המל ימול משים דכיון דלא נצטוה הו"ל כמהול וכמו אשה דכמאן דמהילא דמיא וכיון דגם באשה נוהגין להדר אחר איש לכן גם אברהם אבינו לא מל א"ע דאולי יצוה ה' גם לאחר למול את עצמו קודם שיצוה ד' לו וא"כ אי איכא אחר שכבר נימול אין לו למול א"ע כיון שהוא הי' עוד ערל וצריך לנהוג להדר אחר מי שהוא נימול והנה אח"כ שנצטוה א"א שימול היא את עצמו קודם ואח"כ כשיהא נימול ימול את ילידי ביתו א"כ לא הי' אפשר להדר אחר איש הנמול שימול אותו ולכן הי' מוכרח למול בעצמו, ויתבאר דברי הכתוב ואתה בעצמך את בריתי תשמור ואמר הכתיב הטעם כי אתה קודם ואח"כ וזרעך אחריך היינו שימול עצמו קודם ואח"כ זרעו אחריו במצות מילה והוא קודם להם ולכן צריך למול בעצמו ולא שייך כלל המל ימול כיון שהוא קודם למול וזרעו אח"כ במצות מילה. א"י הטעם מדוע לא קיים א"א מצות מילה קודם שנצטווה עפי"מ דאמרינן בגיטין דף נ"ז ע"ב כי עליך הורגנו כל היום אמר ר' יהושע בן לוי זו מילה שניתנה בשמיני ופרש"י דזימנין דמיית והנה