עצי חיים על התורה רסו

הצדיק עם הרשע א"כ לא יעשה משפט דהא בכה"ג לא מהני ביטול היכא דאפשר להכיר ולהסירו מן הרוב (ועיין מ"ש בפ' וירא). ויתבאר בזה הכתוב הנ"ל אהבת צדק וגו' היינו לצדק בריותי ושנאת לחייבן ר"ל במה שהמליץ א"א בעד הצדיקים שלא יתבטלו בתוך רוב הרשעים בטענה זו כיון ש שיכול להפרישם מהם והם כניכרים ואינם מתערבים ועומדים לעצמן על כן משו"ז משאך א' שמן ששון מחבירך ר"ל כמו דשמן על כן אינו מתערב ולא בטל משום שצף למעלה ויכול להפרידו מכל שאר המשקין כן הוא א"א ואמר מחבירך ר"ל מופרש שלא יהא בטל ברוב האומות ויתבאר המדרש דמייתי הכא הדרוש והכתוב הזה דהנה בבכור שיר למס' ר"ה כתב לפרש דברי רש"י לך לך להנאתך ולטובתך דהא קשה הלא אחד הי' אברהם ואוה"ע הם ברוב ועד עתה שהי' קבוע במקומו הי' אברהם נידון כמחצה על מחצה וכשצוהו להיות נודד א"כ הוא בטל ברובא דעלמא יזה ח"ו רע לו ורע לעולם לזה בישרו ואעשך לגוי גדול וכיון דרבים אתי מיני' כרבים דמי עיי"ש ולהכיל י"ל דאעפ"י שהי' אברהם נודד ממקומו מ"מ אברהם לעצמו אינו נידון ע"פ הרוב כיון דאפשר להפרידו מהם שלא יתערב והוא ניכר אינו בטל ולכן מייתי המדרש הכא אהבת צדק לצדק הבריות שכן המליץ אאע"ה שלא יהא הצדיקים נידונים ע"פ הרוב וקיבל על זה שכר שנקרא שמן ששון מחבירך ר"ל כמו שמן שאינו מתערב משום שצף למעלה כן א"א לא בטל והוא ניכר ואינו מהערב עם האומות ואינו בטל בהם. ויתן לו מעשר מכל תיבת מכל צ"ב והוא שפת יתר לכאורה, אמנם י"ל עפ"ד אאזללה ה ביש"מ פ' זו דהנה אמרינן המציל מן הנהר ומן הגייס הרי אלו שלו ומ"מ טוב וישר לעשות לפנים משוה"ד להחזיר כדאיתא בב"מ דף כ"ד ובחו"מ מ סי' רנ"ט וכיון דא"א קיים כל המצות כאמרם ז"ל ואפי' דרבנן וא"כ הי' צריך ליתן מעשר גם ממה שלקח את הרכוש סדום ואע"ג שהחזיר אח"כ מ"מ כיון דמהדין הי' שלו וכבר נתחייב במעשר אין יכול לפטור עצמו בשביל שהחזיר רק לפנים משוה"ד והיינו שאמר א"א אם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם ר"ל גם המעשר שנתתי שהיא סיבה להתעשר כמו שדרשו עשר בשביל שתתעשר גם את זה אנכה לך ואחזור לך הכל עכ"ד ז"ל, והנה ביש"מ לא הביא ראי' מנ"ל הא דאם קיים לפנים משוה"ד ד ג"כ הוא מחויב ליתן ממנו מעשר הא מסברא כיון דאין לו ריוח ממה יתן המעשר ויהא לו הפסד מכיסו, ונראה לענ''ד די"ל דמבואר כן בתוס' גיטין דף כ''ה בהא דלוקח יין מן הכותים אומר שני לוגים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני וכתבי התוס' לאו דוקא עשרה ותשעה דכשהסיר שני לוגים לתרומה פשו לה מאה נכי תרתי וי"מ דאין המעשר מתמעט משום תרומה גדולה כיון חטה אחת פוטרת את הכרי ע"ש ומבואר מזה דלתי' השני אע"ג דלקח לתרומה שני לוגים דמדרבנן צריך ליתן מדה בינוני אחד מחמישים מ"מ אין המעשר מתמעט בשביל זה כיון דמה"ת בחטה אחת פוטרת ולא אתי חיוב דרבנן להוציא מיד המעשר שיתמעט המעשר וא"כ לפ"ז י"ל דכש"כ מה שעושה לפנים משוה"ד בודאי דלא ינוכה בשביל זה להמעשר ואפי' לתי' הראשון דמתמעט המעשר בשביל התרומה מ"מ אין מזה ראי' להיפוך דהתם אע"ג דחטה אחת פוטרת מה"ת מ"מ גם מה"ת יוכל ליתן יותר וכל מה שנתן יותר חל עליו שם תרומה ועי' ברבינו יונה ברכות פ' תפלת השחר בהא דרב צלי של שבת בע"ש לענין תרומה דאע"ג שחטה אחת פוטרת כל כרי אפ"ה אם תרם הרבה הכל דיינינן לי' תרומה וכן לענין תוספות שבת ע"ש והיינו מפני שהיכא שמוסיף על השיעור כל מה שמוסיף דיינינן לי' כאלו זהו השיעור ככל מה שהוסיף אבל במקום שאין צריך כלל ליתן מדינא כגון הכא שצריך ליתן רק לפנים משוה"ד ומדינא א"צ כלל ולא שייך בזה הוספה דהא לא נתחייב כלל בודאי י"ל דאפילו לתי' התוס' הראשון שאין רשאי לגרוע מהמעשר שחייב מדינא בשביל מה שעושה רק לפנים משוה"ד.