עצי חיים על התורה רסג

ותוכן לבות ה' הוא היודע שהסיתו רק כדי שיעבור וע"כ אע"ג דפטור מדיני אדם מ"מ חייב בד"ש דהא לא שייך בד"ש שסבור שלא ישמע לו. ומיושב קושי' הש"ך שהקשה דמשם מוכח דגם בד"ש פטור דאל"כ לא הוי מועיל הטענה דדברי הרב וכו' ולהנ"ל אדרבא משם מוכח דבד"ש חייב דהא משום זה לא טענינן לי' אנן כיון דלא טען הוא א"כ לא הי' סבור שלא ישמע לו וא"כ מהאי טעמא דלא טענינן לי' משום הטעם אמרינן דבד"ש חייב ולא אמרינן דברי הרב וכו' כדי לפטור מד"ש כיון דקמי שמיא גליא שלא הי' סבור שלא שמע וא"כ מוכח מזה שחייב בדיני שמים, ומבואר היטב הלשון בגמ' ומפני מה לא טען לי' הקב"ה כיון שלא טען הוא ר"ל כיון שלא טען הוא ומוכח שלא הי' סבור שלא ישמע לו ולכן לא טען לי' הקב"ה. נ ח צדיק תמים הי' בדורותיו פרש"י יש מרבותינו דורשים אותי לשבח בדורותיו הי' צדיק כש"כ אלו הי' בדור צדיקים הי' צדיק יותר ויש שדורשים אותו לגנאי בדורותיו לפי דורו הי' צדיק ואלו הי' בדורו של אברהם אבינו לא הי נחשב לכלום והקשו המפורשים הא אם יש לדרוש לשבח מנ"ל לדרוש לגנאי וי"ל דאלו אמוראי פליגי בהא דאמרינן בעירוכין דף י"א אמר אביי נקטינן משורר ששיער במיתה וקאמר תנאי הוא מעשה בר' יהושע בן חנניא שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל ר' יוחנן בן גודגדא וכו' א"ל חזור לאחוריך דכ"ע אזהרה היא מ"ס מסייע גזרו בי' רבנן ומ"ס לא גזרו בי' רבנן וברמב"ם פ"ג מה' כלי המקדש לוים שעבדו עבודת הכהנים או שסייע לד במלאכה שאינה מלאכתו חייבין מיתה והקשה בכ"מ הא בגמ' מבואר דאפי' אביי לא מחייב מיתה למסייע ותי' בכ"מ דהרמב"ם פוסק כדברי הספרי דמשמע שם דמשורר ששיער אפי' לא הי' רק מסייע חייב מיתה ועי' בזה באור החיים פ' קרח עיי"ש ומבואר דיש פלוגתא בין תלמודא דידן ובין הספרי דבגמ' ערכין הנ"ל מבואר דמסייע אין בו ממש ומשו"ה משורר שסייע לשיער פטור והספרי ס"ל דמסייע הוי כאלו עשה מעשה לבדו וחייב כאלו הוא עשה כולה. והנה פרש"י את האלקים התהלך נח שהי' צריך סעד לתומכו ולפי"ז י"ל דלאביי דס"ל מסייע אין בו ממש א"כ עשה נח כלו בעבודתו לה' אעפ"י שהי' צריך סעד לתומכו כיון שאינו נקרא העבודה כאלו עשה אותה המסייע כיון דאין בו ממש וממילא דכח עשה הכל בשלימות ולא הוי כשנים שעשאוהו אבל אם אמרינן דמסייע יש בו ממש א"כ לא מיקרי שהוא עשה כולה דהא המסייע נמי מצטרף בהדי' להיות נקרא על שם שניהם, ויתבאר דברי הכתוב כח איש צדיק תמים שהי' תמים ושלם בעבודתו ית"ש ואמר הכתוב את האלקים התהלך נח כפרש"י שהי' צריך סעד לתומכו היינו דאעפ"י שהי' צריך סעד לסייעו לו אפ"ה תמים מיקרי בשלימותו כאלו הוא עשה לבדו בלתי עזר ומסייע, והנה לאביי ניחא דס"ל מסייע אין בו ממש אבל להספרי דמסייע יש בו ממש א"כ קשה אמאי הוא תמים דהא נקרא גם על שם המסייע, ולפ"ז י"ל דבזה פליגי היש דורשים לשבח וי"ד לגנאי היינו דיש דורשים לשבח ס"ל דמסייע אין בו ממש ומשו"ה ס"ל דבדורותיו משמע לשבח כיון דשפיר הוא צדיק תמים, והי"ד לגנאי ס"ל כהספרי דמסייע יש בו ממש וא"כ אמאי הוא תמיה ולכן ס"ל דהוא תמים לפי דורו ולא בדורו של אברהם אבינו ע"ה וא"כ הידל"ש והידל"ג פליגי אי מסייע יש בו ממש או אין בו ממש. א"י דפליגי הני רבותינו י"ד לשבח וי"ד לגנאי עפי"מ דאיתא בר"ה דף ד' האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור, וכתבו התוס' דהא דאמרינן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לק"פ היינו בתוהא על הראשונים אם לא תבא שאלתו ע"ש ומשמע דבאינו תוהא על הראשונים שרי עמלק"פ והוא צדיק גמור וי"ל דנפקא לי' מהכא דעמלק"פ הוא ג"כ צדיק גמור דהנה י"ל דנח הי' צריך סעד לתמכו היינו דמעצמו בלי קבלת שכר או מיראת העונש הי' קשה לו לנח לעבוד את ד' ולכבוש את יצרו וזהו הסעד ועזר לכבוש