עצי חיים על התורה קצה

אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי ואמרו חכז"ל וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים ואם לא וכו' יתבאר ע"ד הפשוט עפי"ד הרמב"ם במורה פ' נ"א ח"ג וז"ל והנה נגלה אלי ענין נפלא כי כפי שכל בעל שכל תהי' ההשגחה בו והאיש אשר לא יסיר שכלו מה' תמיד תהי' ההשגחה בו תמיד והאיש אשר תפנה מחשבתו בקצת עתים תהי' ההשגחה בו בעת חשבו בה' לבד ותמעט בעת שכחו מה' ומפני זה נ"ל כי כל מה שתמצאהו רעה מן החסידים השלימים לא מצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה ההוא וכו' עכ"ד ז"ל, היוצא מזה כי צריך להיות דבוק בד' תמיד ואז יהי' מושגח תמיד ובסור הדביקות יוסר ההשגחה והוא מופקר ח"ו עיי"ש, וז"ש בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ר"ל שהם דבקים בד' הם מתרפאים לא יוכל לחול עליהם שום נזק ורעה אליהם לא תאונה כיון שאינם מסירים מחשבתם ודבקים בד' תמיד וכן השגחתו ית"ש חופף עליהם כל היום ואם לאו ח"ו וכו' כיון דאיש אשר תפנה מחשבתו מה' תמעט ההשגחה בו. על כן יאמרו המושלים וגו' ודרשו חז"ל בב"ב ע"ח אלו המושלים ביצרם באו חשבון באו ונחשוב חשבונו של עולם ואם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן בעוה"ב, יתבאר עפי"ד הגמ' שבת דף פ"ט אמר הקב"ה ליצחק בניך חטאו והשיב יצחק כמה שנותיו של אדם שבעים דל עשרים שאינו בר עונשין דל כ"ה דלילות וכו' עיי"ש מזה למדנו דאצל רשעים צריכין לקצר שנותיהן ובצדיקים הם מוסיפים לילות וימים, ובזה פירשו יראת ד' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, ובזה יש להבין דברי הגמ' עירובין (דף י"ג) נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא היינו כיון שנברא האדם בעוה"ז רק לעבוד את השי"ת וכיון דנמנו שנותיו של אדם וראו אשר צריך לחשוב כי רוב מימי חייו אין לו בהם חפץ היינו פלגא דלילות וגם שאר צרכי גופו ולכן גמרו כיון דהכל הולך אחר הרוב א"כ טוב שלא נברא משנברא ועי' ביש"מ פ' חי' ובזה פרשתי המדרש בפ' אמור שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הם תמימות בזמן שהם עושים רצונו של מקום ר"ל דמי שהוא עושה רצונו של מקום שנותיו הם תמימים דא"צ לקצר ולחשוב חשבונות למעט אצלו הימים וע"כ הם תמימות, וז"ש בגמ' ע"כ יאמרו המושלים ביצרם באו ונחשוב חשבונו של עולם היינו דאלו המושלים ביצרם רוצים לחשוב כל ימי עולם מימי חייהם ואינם צריכים לקצר שנותיהם שלא יהא נחשבים לימי חייהם כ"א אדרבה יאמרו באו ונחשוב אותם כי לא להבל ולריק כלו ימי שנותיהם ולו יחשב לטוב להם ואם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז אז טוב לו שנברא משלא נברא ואין צריכין לחשוב אשר שנותיהם ימעטו וטוב לו שנברא ותכונן לעוה"ב דאם עוסק במצות ומע"ט תכונן לעוה"ב. א"י על כן יאמרו המושלים והגמ' בב"ב הנ"ל באו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ואם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב. ונראה עפימ"ש בספרים כי היצה"ר מתלבש במחשבות האדם ומיפה לו העבירות בטענת מזויפות שיש בזה מצוה וכבוד שמים ואם יראה אדם אחר עושה כך אז מבין הוא מיד שהיא עבירה רק הוא בעצמו כשעושה הדבר היצה"ר מסמא את עיניו והנסיון בזה לידע איזה דרך ישכון אור לאדם שישגיח על אדם אחר ובודאי יהי' המעשה רע ונבזה בעיניו וידע ביחוד מה הוא האסור לו וימנע עצמו עי"ז, עוד הביא האלשיך בחי' לידע אם היא מעצת יצה"ר אם אחר שעשה הדבר לא ירך לבבו על אשר עשה ידע ביחוד כי היא עצת היצ"ט ואם ילבש חרטה וירך לבבו ודאי עצת חטאין הוא וזה אירע לדוד המע"ה שהי' מסתפק בדבר אם מותר להרוג את שאול יען גרשו מהסתפח בנחלת ד' וסברא ג"כ להיפוך מי שלח ידו במשיח ד' ונקה ולזה עשה נסיון בעצמו להכרית כנף מעילו בכדי שידע אח"כ איך יפול דבר אם לא יתחרט ידע כי הוא מצד היצ"ט ויהי בהכרתו ויך לב דוד לכן אמר חלילה לי לנגוע במשיח ד' עכ"ד (שמואל א' כ"ד) ועיין בערבי נחל פ' שלח שהביא הנפ"מ בין ב' נסיונות הנ"ל דבנסיון הראשון מאחרים שרואה מה שהם עושים אין צריך לעשות אפי' התחלה מעבירה