עצי חיים על התורה קצד

בעולם וע"ז רשאי להתפלל שיעשה לנו נסים כמו שעשה לאבותינו למען יתקדש ש"ש בעולם והכל יהללו שמו ית' עכ"ד ועיין בזה בייט"פ במאמרי חנוכה אות כ"ו שע"כ עשה יוסף השתדלות על ידי שר המשקים לאשר אין סומכין על הנס וזה הי' טעות כי צאתו מבית האסורים הי' מהנמנע עפ"י הטבע לפי נימוסי מצרים וע"כ לא הי' צריך להסתר הנס ואדרבה לגלותו לפני כל למען ידעו ויכירו הכל כי מאת ד' היתה הנס ויתקדש ש"ש בעולם עכ"ד, וזש"ה וירב העם עם משה וגו' ולמה הבאתם את קהל ד' אל המדבר הזה ר"ל דבשלמא אם הי' במקום אנשים ובמקום פירסום לרבים שפיר יש מקום להתפלל אל ד' שיעזור להם בצרתם אף שלא כדרך הטבע ועפ"י הנס אבל מכיון שהמה במדבר במקום נסתר ואין להתפלל על נס כיון שיש כאן נכיון זכות וע"כ אמרו בגוע אחינו לפני ד' ר"ל הנסים שנעשה להם הי' לפני ד' ולא ניכוי מזכיותיהם כיון שהי' בפירסום וידוע לרבים ע"כ אמר השי"ת קח את המטה והקהל את העדה ר"ל שאין צריך פירסום יותר להתקדש ש"ש רק להקהיל את העדה ונקדשתי בתוך בניי ודברתם אל הסלע לעיניהם דייקא שיראו בעיניהם שיעשה להם נסים ואין לך קידוש השם גדול מזה ואין כאן נכיון זכות רק אדרבה הוספת זכות חדש מה שיתקדש ש"ש ע"י ומשה ג"כ רצה להסתיר הנס להלביש אותו קצת בטבע כמו שהכה צור בחורב ויצא מים וכמו שמצינו אצל יוסף שרצה שהנס יהא מכוסה בטבע קצת וע"כ הכה הצור כדי שיהא איזה כח עשי' בפועל ממש שלא יהי' נכיון זכות כיון שהוא מלובש קצת בטבע אבל באמת כיון שעפ"י הטבע אף לאחר שהכה בצור לא נתן מימיו רק בדרך נסים וא"כ אין צריך להסתיר הנס רק אדרבה יכירו וידעו הכל כי מאת ד' היא שיתקדש שמו ית' בעולם, וזש"ה יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בנ"י כיון שהי' בעין כל ובמקום צופים לרבים ע"כ אין להסתיר הנס רק יתקדש שמו ית' על ידינו והבן. יען לא האמנתם בי להקדישני וגו' ודקדקו המפו' הכי ע"י שהכה בסלע יתמעט הנס וח"ו לא נתקדש השם בזה כמו כאשר דיבר אל הסלע וגם על מה אירע ככה אשר משה ח"ו ישנה מלדבר אל הסלע כאשר ידבר ד'. ונראה עפימ"ש בישועת יעקב פ' זו בענין מי מריבה דנסים שנעשו לישראל קודם מ"ת לא הי' בזכות ישראל רק למען כבוד ד' וע"כ היו נעשים במטה ד' אשר שם המפורש חקוק עליו וכאן הי' רצונו של הקב"ה להראות להם כי לאהבת ישראל שנקראו בנים למקום הי' רצון ד' שידברו אל הסלע שיתן מימיו בלי הכאה עיי"ש באריכות, והנה איתא בזבחים דף מ"א תנא דבי ר"י מפני מה נאמר פרוכת הקידש בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר של צבור משל למלך שסרחה עליו מדינה אם מיעוטן סרחו פמליא שלו קיימת אם רובן סרחו אין פמליא שלו קיימת עכ"ל הגמ', ומעתה יתבאר לפיענ"ד דהנה השי"ת צוה למשה שידבר אל הסלע שיתן מימיו יען כי הם ראוים לעשות להם נס בזכות עצמם וע"כ לא יעשה להם הנס על ידי המטה שמורה שאין הנס בזכות ישראל ורצה משה לעשות כן כי כן צוה לו המלך מלכו של עולם ואח"כ כשאמר להם משה שמעו נא המורים היינו כמו שפרש"י שהיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים וא"כ חשדם בזה משה רבע"ה כאלו הם אומרים זה בשביל העדר האמונה ח"ו דהיא העיקר בישראל כמו שאמרו חכז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת היינו על האמונה אשר צריכה להיות תקוע ומושרש בלב ונפש הישראלי וא"כ דנם בזה כאלו ח"ו מרדו כלפי מעלה ועל כן אמר להם שמעו נא המורים ועל הכלל כלו יצא לומר להם כן וע"כ חשב משה כי מעתה אין ראוים עוד על הנס לדבר אל הסלע כ"א שיעשה הנס ע"י המטה וע"כ הכה בצור שיזוב מימיו ולכן אמר הקב"ה לא האמנתם בי להקדישני היינו שיקרא כבי' קדוש כי בזה אשר חשד את ישראל שאין ראוים להנס כ"א ע"י המטה וכאלו רובן סרחו ולא נקרא ח"ו קדוש וכמו דאיתא שם דאם רובן סרחו אין כתיב פרוכת הקודש וזה הי' החטא שחשד את ישראל ולכן כתיב להקדישני לעיני בני ישראל שיקרא קדוש ע"י בנ"י כי הם מאמינים בני מאמינים ונקרא קדוש כביכול על ידינו.