עצי חיים על התורה קצו

משא"כ בנסיון מעצמו אי אפשר לו לידע עד בואו קצת להעבירה עכ"ד עיי"ש. ובזה נ"ל לפ' הפ' (ישעי' ב') חדלו לכם מן האדם וגו' כי במה נחשב הוא ר"ל דהנביא מוכיח ומזהיר חדלו לכם מן העבירה ואל תגעו בה אף בקצהו לבלי לטעות בטענה המזויפת מהיצה"ר המראת לאדם סמני טהרה אף בדבר עבירה כדי ללכוד ברשתו ח"ו מן האדם דייקא ר"ל אם ספק בא לידך אם הוא הסתה מהיצה"ר ודבר אסור היא או אם הוא מעצת היצ"ט ומצוה קעביד אז תנסה ותבחון הדבר אם לעשותו מן האדם ר"ל מן אחרים אם אחר יעשה זאת אם לא יהא נבזה בעיניך זה הוא הבחינה הישרה תפארת לעושי' כי במ"ה נחשב הוא ר"ל אף דבר מה כל שהוא וקצת מהעבירה נחשב ג"כ לעבירה וע"כ יותר טוב וכשר הדבר להיות נסיון ומבחן אם תשקול ותפלס בדעתך אם ראית מן האדם אחר מעשה זאת ובזה דוקא תנסה לידע לחדול מן העבירה, ובזה יתבאר ע"כ יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם שלא יניחו עצמם מאויבים מסביב להטות מן הדרך למען כחש בטענה מזויפת מן היצה"ר שמחליף עבירה בשינוי שמו וטעמו באמרו כי מצוה הוא באו חשבון נחשוב חשבונו של עול"ם ר"ל דהבחינה אצלם לידע אם הוא מצוה או עבירה לא באופן הב' הנ"ל היינו שיעשה קצת להעבירה ובזה ידע אשר עבירה עשה רק יבא בחשבון של עולם ר"ל מהעולם יביא ראי' כיצד יעשה אם אחר עושה זאת אם בעיניו יראה שהיא עבירה בזה ימנע עצמו מן הכיעור ומן הדומה לו דאם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב עפימ"ש בגמ' תענית (דף מ"א) אל אמונה ואין עול כשם שנפרעים מן הרשעים בעוה"ב אפי' על עבירה קלה כך נפרעין מן הצדיקים בעוה"ז אפי' על עבירה קלה שעושין עכדה"נ, וז"ש אם אתה עושה כן ותמנע עצמך אף מעבירה קלה ר"ל מאתחלתא דעבירה תבנה בעוה"ז כי אם תנסה באופן השני ותעשה קצת מהעבירה אף שהיא עבירה קלה ומוטלת בספק עכ"ז לא ינקה מהדין עי"ז בעוה"ז ובאופן הא' תבנה בעוה"ז נ"כ כי אין כאן שום צד עבירה כלל והבן. ב ל ק וירא בלק וגו' את כל אשר עשה ישראל לאמורי, ויל"ד דהול"ל את כל אשר עשו בני ישראל לשון רבים כמו"ש ויגר מואב בפני העם, ונראה דהנה ידוע כשעמדו בנ"י על הר סיני פסקה זוהמתן ונעשו חרות ממה"מ וחירות משיעובד מלכיות וא"כ לאחר קבלת התורה עד שחטאו בעגל לא הי' יראים מכל אומה ולשון והנה איתא בלקוטי תורה דמשה רבע"ה הי' כמו קודם חטא אדה"ר ולכן לא מת וע"כ נקרא טוב כי לא הי' בו מתערובות טוב ורע וא"כ הוא הי' לעולם כמו שהיו ישראל במעמד הר סיני וע"כ בכחו הגדול לא הי' ירא משום אומה ולשון והנה כתיב לעיל בפ' חקת וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמרי ופרש"י ובמק"א תולה השליחות במשה שנאמר ואשלח מלאכים ממדבר קדימות לומר שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל ומוכח מזה אשר משה לבדו נקרא ישראל והוא שלח לכבוש את מלך האמורי, וז"ש וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי היינו משה לבדו שהוא נקרא ישראל הוא כבש את האמורי וע"כ כתיב לשון יחיד כי רק במשה דיבר שהי' כמו קודם החטא והי' חירות משיעובד מלכיות וז"ש ויגר מואב מפני העם כי רב הוא ופירש בזוה"ק על שום רב עלאה דאזיל בהו עיי"ש ר"ל רב עלאה הוא משה רבע''ה שהי' במעלה יותר מכל האדם כי לא חטא בחטא הקדום כנ"ל וע"כ יראו ממנו מפני רב גבורתו כי אין שום אומה ולשון יכול לשלוט בו. וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל וגו' ודקדקו המפו' דהו"ל עשו ועוד הו"ל בני ישראל, ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא הו"ל כי רבים הם ולהלן נאמר לא תלך עמהם לשון רבים כי ברוך הוא על ישראל נאמר לשון יחיד. ונראה עפימ"ש אא"ז זצ"ל ביש"מ פ' בשלח (ד"ה עוד במדרש) מה שאמרו חז"ל אלמלא הי' ישראל באגודה אחת אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם הענין. דיעקב אבינו ע"ה נקרא ישראל דשמו מורה על השליטה באומות ובשריהם למעלה כמו שנאמר כי