עצי חיים על התורה קעב

כה תברכו את בנ"י אמור להם יברכך ה' וישמרך יל"ד הלשון אמור להם כאלו הברכות באו בציווי אל בנ"י בעל כרחם, ובמדרש מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים מאברהם דכתיב בי' כה יהי' זרעך גם לפרש דברי הספרי יברכך ד' בנכסים וישמרך בנכסים וכו' ור' יצחק אמר וישמרך מיצר הרע. ונראה עפי"מ שנודע כי יש שני מיני נסיונות נסיון העוני ונסיון העושר והנה אף כי עניות מעביר על דעת קונו עכ"ז אמרו שגדול נסיון העושר יותר מנסיון העוני ומצינו דהכ' הזהיר רק על נסיון העושר באמרו פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת ואיתא בסה"ק אשר זה אינו כי אם בהעשירות הבא בסבת מערכת השמים ומזלי' גרם לו עשירות הזה הוא שכר קרוב להפסד אשר יוכל להטות לבבו מדרך הטוב אמנם מי שזוכה לעשירות והון רב בגזירתו האומר ועושה לא עפ"י מזלו ומנהג העולם זה העושר לא יטה לבו מדרך ד' כי הלא מאתו לא תצא הרעות ואין לך רעה גדולה מזו באם יסור מאחרי ד' ובלתי ספק אשר ד' הנותן לו כסף וזהב ישמרהו ג"כ שלא תזיק לו לעבודתו וע"ז נאמר ברכת ד' הוא תעשיר וכבר ביארתי בזה הפסוק ויאמר אברהם מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וגו' ואי' במדרש אמר אברהם אם עתיד אני להעמיד בנים שאינם מהוגנים מוטב לי ואנכי הולך ערירי והנה לפי"ז קשה דעל זה לא השיב לו הקב"ה במה שהוציא אותו החוצה ואמר לו כה יהי' זרעך, ולפי הנ"ל י"ל דהנה א"א ע"ה מורא עלה על ראשו כיון דרוב בנים הולכין אחר אחי האם יפקון מני' בנים דלא מעלי אבל זה אך כשהלידה הוא עפ"י טבע בכח הגוף אבל כיון שהי' עפ"י נס ומאת ד' היתה זאת ומאתו לא תצא הרעות וע"כ לא חיישינן מחמת הרוב ועמך כולם צדיקים, וז"ש המדרש אמר אברם אם עתיד אני להעמיד בנים שאינם מהוגנים מוטב ואני הולך ערירי וע"כ ויוצא אותו החוצה ודרשו חז"ל שאמר לו הקב"ה צא מאיצטגנינות שלך ר"ל כיון דע"י המזל ודרך הטבע אי אפשר לך להוליד בנים וע"כ יהי' לך בודאי בנים צדיקים כיון שהוא מאת ד' ולא מפאת הטבע והמזל. וזש"ה יברכך ד' ר"ל כיון שהברכה תבא אל ביתך מאת ד' דייקא ולא מפאת המזל ועל כן וישמרך שלא תאונה אליך כל רע מהברכה כי לא תבא לידי נסיון העבירה מדרך הטוב ע"י העשירות כי מאתו לא תצא הרעות, וז"ש בספרי יברכך ד' בנכסים ועכ"ז ישמרך מן היצה"ר אשר העשירות לא יטה לבך מדרכי ד', וזה שבא באזהרה אמור להם יברכך ד' וישמרך ר"ל אשר הברכה תגיע ויחולו על ראשך דייקא מאת ד' ולא מחמתך וכאשר תדמה בעינך בכחך לעשות חיל כי הוא אשר תדאג לנפשך באם תבא אליך בדרך הטבע פן ח"ו בזה תכשל ותאשם ויחטיא אותך לי ע"י העשירות, וזה שסיים המדרש מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים ר"ל אשר כה יתברכו בהעשירות אשר אין לו שום צד נזק לסור מאחרי ד' ח"ו אף כי גדול נסיון העושר רק באופן זה שבא שלא כדרך הטבע ובזה מובטח שהוא בן עוה"ב שלא יעבירהו הטוב והנאה המגיע לו מן דרך ד' וע"כ אמר מאברהם שנאמר כה יהי' זרעך שע"ז התפלל להושע בבנים רק שלא כדרך הטבע כדי שיהא מובטח שיהא לו בנים מהוגנים כיון שבא שלא כדרך הטבע ומאתו לא תצא הרעות והבן. במדרש מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים ח"א ממתן תורה וצ"ב, וגם מה שדקדקו המפורשים אמור להם לשון רבים יברכך לשון יחיד, ונראה עפימ"ש בייטב לב פ' בלק על המסורה אפס קצהו תראה וכלו לא תראה דין ואידך וכלו מחמדים גם הפסוק גופא מוקשה הוא למה הוצרך לומר אפס קצהו תראה דהא כשיהי' באותו מקום ידע כי לא יוכל לראות רק קצתו ויובן עפימ"ש א"ז זלה"ה ביש"מ פ' חוקת ותורף הדברים ע"ד שמצינו כמה דברים שהן בעצמותן חריפין ומרים כמו מלח ותבלין ועם דברים אחרים הם טובים ולא יאכל תפל מבלי מלח וכו' וכ"כ נמצא בבני אדם שבעצמותן נראים לכאו' בלתי יפים אבל בכללות כלך יפה אף נאה זה יש לו מדה טובה זו וזה יש לו מדה טובה זו וכדומה וע"כ לעולם אל יוציא עצמו מן הכלל ע"ד האמור בתוך עמי אנכי יושבת והקב"ה משגיח על כלל ישראל ולא בפרטן, וז"ש בלק לבלעם אפס קצהו תראה שישים עינו על קצתם וכלו לא תראה שלא