עצי חיים על התורה קעג

ישגיח על הכלל כלו כי הלא וכלו מחמדים שמכללן נוציא כל מיני מחמדים אבל הקב"ה היפר עצת בלעם ולא השגיח על פרטן כי אם על כללותן עיי"ש, ועפי"ז נ"ל הטעם על נשיאת כפים בעשרה דוקא כי אז יכול לחול הברכה על ראשם באין שטן ופגע רע מכיון דכללות ישראל הם כולם יפים ועד''ז אמרו חז"ל כל בי' עשרה שכינתא שריא אבל ביחיד מי יכול לאמור זכיתי לבי ואין בו שום עקש ופגם, וז"ש כה תברכו את בנ"י אמור להם דייקא לשון רבים ואז ברבים ודאי יניח ברכה על ראשם באין מפריע מכל צר ומסטין וידוע דאם שלום על ישראל נקראים בלשון יחיד כמשה"כ ויחן שם ישראל ופרש"י כאיש אחד בלב אחד משא"כ באם ח"ו יש פירוד ביניהם רבים המה וע"כ אמר הכתוב יברכך לשון יחיד ור"ל שיראה כאו"א לבלתי יוציא עצמו מן הכלל ואז הקב"ה ישגיח עליהן בכללותן. וא"ש המדרש מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים ממתן תורה שהי' ביניהם אחדות ושלום רב כמשה"כ ויחן שם ישראל שהי' ביניהם אחדות וע"כ זכו לברכת כהנים להתברך כאו"א מתוך הכלל כלו. ויקריבו אותם לפני המשכן ופרש"י אמר ר' נתן מה ראו הנשיאים להתנדב כאן בתחלה ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה וכו' ויש להבין מדוע נתרשלו שלא להביא בתחלה במלאכת המשכן כי הלא הם ראשי בנ"י היו ומה ראו על ככה, ונראה דהנה אמרינן בגיטין דף י"ח דלא חיישינן שמא כתב הגט ואותבי' בכיסתי' ויתן אותו לאחר זמן משום דלא מקדים אינש פורענותא לנפשי' ופרש"י לא רגילי למיעבד הכי דכיון דלא ניחא לי' בגירושין פורעניות הוא לגבי' ולא מקדים לי' והנה כתב ביש"מ פ' תרומה אות ג' דלהכי נעשה המשכן מנדבת ישראל דלכאורה קשה הלא לי הכסף ולי הזהב אבל הענין הוא דכבר אמרו רז"ל משכן משכן שנתמשכן שתי פעמים בשביל עונוהים ש"י ואלמלא לא שפך חמתו וכו' לא נשתייר ח"ו משונאיהם של ישראל שריד ופליט:

והנה אם לא הי' נעשה משל ישראל כלל לא הי' יכול להתמשכן בעונותיהם כיון דאין לבו"ד חלק בו לכך רצה השי"ת שיבנהו משל ישראל כדי שיתמשכן בעונותיהם כי נעשה משלהם וכו' עכ"ד והנה הנשיאים הבינו זאת דלמה הוצרך הש"י לנדבתן א"ו משום שיתמשכן בעונותיהם והוא בשורה קשה לישראל ודי לצרה בשעתה ולכן לא הקדימו להביא למלאכת המשכן דהא לא מקדים אינש פורענותא לנפשי'. ב ה ע ל ת ך בהעלתך את הנרות וגו' פרש"י ז"ל למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים לפי כשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא הי' עמהם בחנוכה א"ל הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות ויעש כן אהרן פרש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה וצ"ב מה רבותא בשבח על אהרן הכהן שלא שינה ממה שציוה ד', ובמד"ר הה"ד שלח אורך ואמתך וגו'. ונ"ל עפי"מ שפירש א''ז זצ"ל ביש"מ בפתיחה דברי המדרש רבנן אמרו חביב קרבנו של אהרן לפני הקב"ה כקרבנו של נשיאים כתיב זה קרבן נחשון בן עמינדב וכאן כתיב זה קרבן אהרן ובניו, כי באמת אין לך אדם בישראל שאין לו שעה שחושק לעשות רצון קונו ונותן לב לשוב רק אחר שעה נתקרר וחוזר לקדמותו אבל הבני עלי' כל שעה ושעה כראשונה שבכל עת נדמה לו מעתה מתחיל לעבוד להשי"ת ואין אצלו אמצע וסוף רק תמיד התחלה וזה דברי המדרש כי בודאי קרבן נשיאים שהיא לחנוכת המזבח הי' בהתלהבות גדול בראותם כבוד ד' מלא את המשכן והי' חנוכה ראשונה ובודאי הי' חביב מאד בעיני הקב"ה וע"ז אמר המדרש כי גם קרבן אהרן שהי' בכל יום פעמיים חביב לפני השי"ת כקרבן נשיאים שכן דרך בני עלי' כל שעה ושעה כשעה ראשונה עכ"ד, ועפי"ז יתבאר דברי רש"י ז"ל כאן כשראה אהרן חנוכת הנשיאים היינו שהי' בהתלהבות וכוונה רצוי' וע"כ חלשה דעתו שלא הי' עמהם בחנוכה ר"ל שירא לנפשו פן ואולי הוא המקריב לא הי' עשה כמוהם בכוונה זכה בלי מחשבת פגול המפסיד בעבודה וע"ז אמר לו הקב"ה שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות ר"ל שאתה