עצי חיים על התורה יז

הים קטרג שר של מצרים על ישראל מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי ע"ז והללו וכו' והשיב לו הקב"ה הללו באונס והללו ברצון וכו' והנה אף שישראל לא הוי כעובדי ע"ז כיון שהי' באונס ומתוך טירוף הדעת אבל עכ"ז לא קיימו מצות בזמן שהיו במצרים דכל המודה בע"ז כל מה שעושה הוא לשם ע"ז ח"ו אבל בזה ששמרו בנ"י את השבת הוי כאלו עשו מצות וסר עונם בזה ג"כ דע"י שמירת שבת דהיא ג"כ מצוה במה ששובת וגופו נח ממלאכה ולא עשה שום עשי' ע"כ גם מה שלא עשו מצות במצרים נחשב להם כאלו עשו מצוה ע"י זכות השבת כנ"ל וע"כ אמרו שנתחכמה לבטל מהם השבת כדי שיוכל ח"ו לחול קטרוגו של שר מצרים וע"י שקיימו את השבת איו שטן ופגע רע והבן. נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו. צ"ל הל' תמים גם תואר תמים מה הוא, גם בדורותיו לכאו' שפת יתר, עיין רש"י. ובגמ' סנהדרין איתא בזה"ל יש דורשין לשבח כ"ש שאלו הי' בדורו של אחרים הי' צדיק יותר ויש שדורשין אותו לגנאי לפי דורו הי' צדיק ואלו הי' בדורו של אחרים לא הי' נחשב לכלום, רבים ראו כן תמהו מהיכי תיתי לדרוש לגנאי אם נוכל לדרוש לשבח, גם צ"ל באיזה סברא פליגי. ונ"ל דהנה כתיב שימו לבבכם לכל הדברים וגו' כי לא דבר רק הוא מכם, ופי' בספר חן טוב בהקדמתו כי ידוע אשר תרי"ג מצות הן המה נגד אברים וגידים שבאדם וז"ש שימו לבבכם לכל הדברים שאין שום דבר ריק מכם מאבר או מגיד עכ"ד וז"ש איש צדיק תמים הי', ר"ל שהי' תמים בכל אבריו וגידיו בדורותיו אם כי בדורותיו עוד לא נתנה התורה עכ"ז שמר נח כל תרי"ג מצות כאלו הי' מצווה ועושה. וזה שפירש רש"י יש מרבותינו דורשים לשבח יובן עפי"ד הגמ' (קידושין ל"א ובש"ד) אמר רב יוסף מריש הו"א מאן דהי' אמר הלכה כר"י דאמר סומא פטור ממצות וכו' דהא לא מפקידנא ועבידנא השתא דשמיעתא להא דאמר רבי חנינא גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה וכו' עיי"ש. ומעתה י"ל דבזה נחלקו רבותינו ז"ל דיש דורשין אותו לשבח כ"ש שאלו הי' בדורו של אחרים היינו בעת שנצטוו על המצות הי' צדיק יותר כי הוא הי' אינו מצוה ועושה כל המצות, והם ס"ל דאינו מצוה גדול ממצוה ועושה, והיש שדורשין לגנאי לפי דורו הי' צדיק אבל אלו הי' בדורות אחרים לא הי' נחשב לכלום כי אזי כולנו מצווים ועושים והוא הי' אינו מצווה ועושה ומגרע גרע, ונחלקו בזה אם גדול מצווה ועושה או אינו מצווה ועושה והבן. א"י עפי"מ שנחלקו הקדמונים אם המתאוה ומתגבר על יצרו עדיף או האינו מתאוה כלל עדיף דלדעת הרמב"ם מי שאינו מתאוה כלל ואין לו שום נטי' לרע עדיף כי הוא השלם במדותיו וחסיד מתקרי כענין שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך שהפכו כלו לטוב הרי שנשתבח בה ששוב לא הי' לו נטי' לרע, וחלקו עליו כי אדרבה המתגבר עדיף שעושה וכופה את יצרו משא"כ מי שטבעו כך א"כ במה עובד את אדוניו. ובזה י"ל בכוונת רש"י ז"ל את האלקים התהלך נח ובאברהם הוא אומר אשר התהלכתי לפניו נח הי' צריך סעד לתמכו אבל אברהם הי' מתחזק ומהלך בצדקו מאליו עפי"ד הגמ' קידושין יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו וז"ש בנח הי' צריך סעד לתמכו כי אלמלא עזרו לא יכול לו אבל באאע"ה שהפכו לטוב כלו שלא הי' לו שום נטי' לרע וע"כ הי' מתחזק בצדקו מאליו בלי שום סעד ועזר. ובזה נחלקו רבותינו ז"ל יש דורשים לשבח כ"ש אלו הי' בדורו של א"א הי' צדיק יותר, כדעת החולקים על הרמב"ם כי באברהם אחר שבא למדרגה זו שלא הי' לו שום נטי' לרע צדיק מה פעל, וע"כ הנסיון של נח הי' יותר כי הי' לו התגברות היצר ובכיבוש מלחמה נצחו, ויש מרבותינו דורשים לגנאי אלו הי' בדורו של אברהם לא הי' נחשב לכלום כדעת הרמב"ם ז"ל שבעוד שיש לו נטי' לרע לא נחשב לשלם וע"כ לא נחשב לכלום והבן. צדיק תמים הי' בדורותיו את הא' התהלך נח, ולהלן נאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני