עצי חיים על התורה קה

צמיד אחד חזר ואמר לית אנא מוביד סברי מן בריי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ע"כ יל"פ דיעקב אע"ה הי' ירא לנפשו כשהי' צריך להיות בבית לבן שלא יעבור אותו מדעת קונו ע"י העניות כיון שלא הי' בידו כלום והנה קודם שהי' נטמן בבית עבר י"ד שנים הי' בן ס"ג שנים כנודע ולא הי' אז רוב שנותיו וע"כ ירא לנפשו פן יחטיא אותו שם כיון שאין בידו מאומה ואח"כ כשהי' בבית עבר י"ד שנים וכבר עברו רוב שנותיו אשר הי' חי ע"פ האדמה חזר ואמר לית אנא מוביד סבריי מן בריי ר"ל שאינו ובקש עוד שלא יחסר לו כל בעוה"ז כיון שהוא מובטח שלא יחטא וזה שאמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ כמו"ש שם בגמ' ניחא לך דאחריב עלמא והיינו מפני שמזלו גרם לי' שיהי' דחיקא לי' שעתא וא"א לשנות המזל כ"א שיחרב עלמא והדר איתבראו וגם ביעקב י"ל שאמר כיון שכבר עברו רוב שנותיו אין רצונו לשנות המזל וכו'. וזה שאמרו מי יתן מותינו ביד ה' בשבתינו על סיר הבשר באכלם לחם לשובע ולכן הי' עובדים את ה' ולא כן בלכתם במדבר אולי ע"י הדחק יעבירם מדעת קונם ויאמר ה' להם הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, למען אנסנו הילך בתורתו היינו כיון שלא יחסר להם דבר יוכלו לילך בתורתו באין מפריע. הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. ופירש רש"י צורך אכילת יום לקטו ביומו ולא היום לצורך מחר וצ"ב וגם מהו הנסיון בזה אם ילכו בתורת ה'. ונראה עפי"מ דאיתא בש"ע או"ח סי' רל"א בכל דרכיך דעהו שכל כוונתו יהי' לשם שמים דכל עשיית שאדם עושה אף לצרכי עוה"ז יכוין לעבודת הבוב"ה בשעה שאוכל שיהי' לו כח לעבוד עבודת הבורא ית"ש ובזה פירש בס' בית שמואל אחרון פ' שמיני דברי הגמ' הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא דהנה החכם אוכל כדי שיהי' לו כח לעבוד עבודת הבוב"ה והפתי מחוסר דעת אוכל שיהי' לו כח לעבוד עבודת עוה"ז להרויח ממון ולמה לו ממון כדי שיהי' לו לאכול וא"כ אוכל לחם שיהי' לו לחם והיינו בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא שאוכלים לחם שיהי' אוכלים אח"כ גם כן לחם עכ"ד ויש לפ' בזה משה"כ היא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה דהנה ידוע שהמן נקרא לחם אבירים מזון הרוחני הנותן חיות לנפש האדם לטהר ולזכך האיברים שיהי' מוכנים לעבודתו ית"ש כמו שאמרו חז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן וע"כ הוא הלחם ר"ל הוא לבדו ולא לחם אחר אשר נתן ה' לכם לאכלה ולא לאכול אותו הלחם כדי לאכול עוד לחם והיינו נהמא בנהמא כיון שהוא מזון רוחני ובזה נעשה כלי מוכן לקבל עליהם עול תורה ומצות. וז"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כמו"ש בש"ע הנ"ל שיהא כל עשיותיו לשם שמים וע"כ על טעם זה נקרא המן ג"כ לחם מן השמים דאכילתו הוא לצורך שמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו ופירש רש"י לצורך אכילת יומו ילקטו ולא ילקטו לצורך אכילת מחר היינו שלא יאכלו היום כדי לאכול למחר למען אנסנו הילך בתורתו היינו בזה יקיימו בכל דרכיך דעהו וילכו בתורת השם בכל דרכיהם. כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק וגו'. ויש להבין למה צריך לכתוב זאת בספר, וגם הלשון שים באזני יהושע צ"ב גם מדוע במלחמת עמלק שהי' בימי משה הי' ע"י מלחמה והיינו ע"פ הטבע כמו שנאמר וצא הלחם בעמלק ולעתיד לבא במהרה נאמר כי מחה אמחה דמשמע ע"י הקב"ה בעצמו ובכבודו ואפשר לומר עפימ"ש בס' קדושת לוי במאמרי חנוכה בקדושה שני' הטעם דלא נקבע לקרות מגלת חשמונאים כמו מגלת אסתר כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא והמתנהגים ע"פ התורה א"צ לשום פעולה גשמיות וכזה הי' הנס של מרדכי ואסתר שלא עשו שום פעולה לכן זה הנס קורין המגלה והיא תורה אבל הנס של חשמונאים שהי' איזה סיוע פעולה גשמיות ממעשה התחתונים שהי' דרך מלחמה והתורה היא כמו שהי' בתחלת הבריאה קודם חטא אדם הראשון שכל הטבעים יעשו שליחות