עצי חיים על מועדים עא

שהי' כונתו לשמים לכן תקן את חטאו מכל וכל שלא ישאר רושם כלל עד שמהעבירה עצמו נעשות כזכיות

יב) שובה ישראל עד ה"א וגו' קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ובגמ' אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשית לו כשגגות שנאמר כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול וכו' לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה דבתשובה מאהבה זדונות נעשית לו כזכיות ע"ש ויש לבאר הטעם למה בתשובה מיראה אינו נעשית לו כזכיות גם לבאר המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' וכי ראשון הוא הא ט"ו היא אלא ראשון לחשבון עונות וצ"ב גם לשון המקרא לכם ל"ל ודרשות חז"ל ידוע

ונראה עפ"ד הרא"ש בפ' לולב הגזול גבי אתרוג במתנה עמ"ל דצריך שיתנהו לו במתנה גמורה ע"מ שיחזור ואחר שיצא בו מחויב הנותן ליתן לו מתנה בשעת חזרה אבל אם אמר יהא במתנה עד שתצא בו ואח"כ יהא שלו כבתחלה לא יצא בו דהוי כשאול משום דקנין הגוף שהוא רק לשעה לא הוי כקנין הגוף ובקצה"ח סי' רמ"א הביא דברי ר' אביגדור שחולק ע"ז דקנין הגוף לשעה גם כן מיקרי קנין הגוף עיי"ש ובנתה"מ, ועפ"ד הראש דקנין הגוף שהוא רק לשעה לא מיקרי קנין י"ל דמשו"ה תשובה מיראה לא נעשה כזכיות כי אם תשובה מאהבה דהנה א"ז זלל"ה בייט"ל פ' ראה כתב דהמובחן להכיר ערכו וכוונתו אם הוא זכה וצלולה בלתי לה' לבדו או כוונתו לעצמו בשביל יראת העונש או אהבת השכר כי בהיות כוונתו זכה בעבודתו ית"ש אזי יקום על מעמדו ולא יפול ממנו משא"כ אם כוונתו לעצמו אז כפעם יפול הנופל ממנו והוא ע"ד שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר עכ"ד ובזה יתבאר דאם עשה תשובה מאהבה וא"כ הוא לו ולעולם ויקים על מעמדו ואינו כקנין הגוף לשעה לכן נחשב לו התשובה כזכיות דהא שלו הוא וככל המצות אשר אדם יעשה בשלו אבל בתשובה מיראה דאינו רק לשעה א"כ בזה לא שייך לומר דיהא כזכיות דהא בלא"ה לא נחשב לשלו דהא לא הוי רק לשעה והמצות שאדם עושה שלו הוא כמאמר הכ' ואיש את קדשיו לו יהי' שלו תהא

והנה אזזל"ה בייט"פ לר"ה אות כ"ג כתב להסיר תלונות התיקוני זוהר שא' צווחין ככלבא הב הב לנא מזונא ופרנסה כי דבריו אמורים על מי שמבקש עניני גשמי לעצמו למלא תאותו אבל אנן בדידן כוונתינו למען הרחבת דעת לעובדו בדיעה שלימה ומיושבת להנצל מעניות שמעבירון ע"ד קונו והעיקר שיתקדש ש"ש ע"י בהיות בנינו זרע ברך ה' מלאים כל טוב וא"כ הוא ג"כ בזה רק שיהי' עי"ז נחת רוח להבוב"ה ועל אופן כזה מותר לבקש ולישאל ג"כ לצורכו בימים ההם עיי"ש באריכות, ולפ"ז י"ל בתשובה מיראה ג"כ אם כוונתו ביראת העונש שיותר יתקדש ש"ש עי"ז שלא יענשו אשר יראו הכל כי הבוטחים בה' חסדו לא ימוש מאתם א"כ יראת העונש וגם אהבת השכר הוא הוא ג"כ עד"ז כמו מצוה יחשב וא"כ י"ל דבתשובה מיראה בכה"ג זדונות נעשית לו כזכיות והנה אמרו חז"ל הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה והקשה אזזל"ה ביש"מ פ' ואתחנן דאם מחשב השכר ובשביל זה הוא מחזיק במצוה א"כ הרי הוא עמל"פ עיי"ש מ"ש על המהרש"א בסוטה דף י"ג אמנם להנ"ל י"ל דבשביל אהבת השכר באופן וכוונה זה לא למלא את תאוותו כי אם בכדי שיהא לו לב פנוי והרחבת הדעת לעובדו ית"ש זה לא מיקרי עמל"פ כי שכר מצוה באופן ועל כוונה זה הוא מצוה וכזה אמרו חז"ל הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה

ויתבאר דברי המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון דהנה ביום הראשון של חג הסכות זמן שמחתינו והוא זמן תשובה מאהבה וכבר נתבאר דתשובה מאהבה היא לו לקנין עולמות ולא יפול ממעמדו וע"כ הוא נחשב לשלו, דרק קנין הגוף לעולם נחשב שהוא שלו וע"כ אמר הכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון שהוא לכם משלכם כיון דביום הראשון שהוא עבודה מאהבה הוא לכם ואמר המדרש ע"ז ראשון לחשבון עונות וי"ל דחשבון העונות הוא מה שאמרו חז"ל הוי מחשב הפסד מצוה נגד שכרה והנה מה שמותר לחשוב הפסד מצוה וכו' אע"ג דהוא עמלק"פ וי"ל כנ"ל משום