עצי חיים על מועדים לח

לנו ענין תק"ש כיון דבישראל מחשבה טובה הקב"ה מצטרף למעשה אבל באוה"ע אפי' אם יתקעו בשופר כיון דמחשבתם אינו מצטרף לטובה כיון דעיקרן ושורשן לא טוב כי לא ממקור קדוש יהלכון א"כ מה להם לתקוע בשופר וזש"ה תקעו בחודש שופר וגו' כי חק לישראל הוא דייקא ולא לאוה"ע ובמשפט הוא דאינו שייך לאוה"ע כיון דרק בישראל מחשבה טובה יחשב כמעשה ויתבאר המדרש וכי אוה"ע אין יודעין להריע ר"ל לפי הטעם כדי לקבל עליהם עול מלכות שמים ע"י התרועה א"כ בעכו"ם ג"כ י"ל שיודעין להריע אבל האמת כי רק בישראל הם יודעים ומכירים לפתות את רבונם בתרועה ע"י המחשבה טובה אבל בעכו"ם אונס שלהן לא הוי כרצון וכש"כ מחשבתם דאינו נחשב למעשה ויבואר הכתיב זכרון תרועה היינו ע"י שמזכירון תרועה ר"ל מה שזוכרין ע"י התרועה למסור נפשינו על קדושת שי"ת וגם לעורר הלבבות בקבלת עול מלכות שמים בזה הם נקראים קודש ישראל לה' ואמר המדרש מלמדך להועיל לך וגו' תהא מזכירון זכות אבות ר"ל בזה מצטרף המחשבה טובה למעשה כיון שהם מזכירון זכות אבות וא"כ בירושה הוא לנו מאבותינו מחמת השורש למעלה לילך בדרכי אבות ונחשב לנו המחשבה למעשה והאונס כרצון וע"כ ע"י הזכרון תרועה אנו זוכין לפניו בדין ביום הזה אימתי בחדש השביעי באחד לחודש, ועיין לקמן אות ל"א

לראש השנה

ל) בחדש השביעי וגו' ובמד"ר יבר"נ פתח עלה א' בתרועה ה' בקול שופר בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה מ"ט עלה א' בתרועה ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים דכתיב ה' בקול שופר וכו' והופך עליהם מדה"ד לרחמים אימתי בחדש השביעי עוד שם במדרש א"ר יאשי' כתיב אשרי העם יודעי תרועה וכי אוה"ע אין יודעין להריע כמה קרנות יש להם וכו' אלא שהם מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים והופך להם מדה"ד לרחמים אימתי בחדש השביעי וצ"ב

ונראה עפמ"ש אאמו"ר זללה"ה לר"ה אות ד' לבאר ענין העקידה והנסיון יותר לאברהם מיצחק דהא מבואר במדרש ובגמ' שהי' השטן מקטרג מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד א"ל כלום עשה אלא בשביל בנו אלו הייתי אומר, לו זבח אותו לפני לא הי' מעכב ונראה מזה דמעשה העקידה הי' מפני קטרגו של שטן וא"כ יש לומר דגוף הדבר להקריב בנו ע"ג המזבח לא הי' נסיון גדול כ"כ היתכן לסרב שלא לקיים מצותיו ית"ש אלא עיקר הנסיון משום שהי' בשביל גזר דין וזה הי' בניקל לאאע"ה לבטל הגז"ד כמ"ש אאזלל"ה בייט"ל פ' וירא עה"פ המכסה אני וגו' דאברהם אבינו הי' לו דין רבים ומועיל תפלתו אפי' לאחר גז"ד לבטל הגזירה ואעפי"כ לא שת לזאת למען גודל אהבתו לה' רצה לשחוט את בנו וזהו רק אצל א"א משא"כ אצל יצחק לא שייך זה כיון שהי' מוכרח ואנוס ע"פ דיבורו ומצותיו של אביו עכ"ד ולפענ"ד להוסיף קצת דמשו"ה לא רלה אאע"ה לבטל הגזירה עפמ"ש האלשיך עה"פ א' יחננו ויברכנו כלומר אם מדה"ד יסכים עם מדה"ר אז יאר פניו אתנו לזולתנו וגם סלה כי הוא יעשה נצחות ובייט"ל פ' מטות עה"פ נקום נקמת בנ"י כתב שלזה שמדה"ד יסכים למדה"ר היפך טבעו לזה צריך לעבוד את השי"ת היפך טבע העולם והוא כאשר ישאל דבר מאת הא לא יכווין להנאת עצמו כ"א למען יתקדש שמו ית' וזה שגמר אומר כי אין כוונתו למעני כ"א לדעת בארץ דרכך ע"ש וי"ל דמשו"ה לא ירצה א"א לבטל הגזירה כיון דרק למען יתקדש שמו היתה בקשתו ולא למענו כלל א"כ כשישאל מאת ה' שלא ישחוט את בנו יחידו אשר צוה ה' להעלהו לעולה זהו למענו ולא למען קדושת שמו דהא אדרבא בזה אסר ימנע אותו לבל לשחטו לעולה לה' הוי כאלו מונע ממנו מסירת נפש לה' ורק למען הנאתו א"כ באופן זה לא רצה א"א לבטל הגז"ד דהא זהו בקשה כדי שיגיע לו לעצמו הנאת גופו

ויבואר בזה הכתיב הנה האש והעצים ואי' השה