עצי חיים על מועדים לט

לעולה ויאמר אברהם א' יראה לו השה לעולה בני דהנה להנ"ל אם כשישאל מאת ה' לא יכווין להנאת עצמו אז גם מדה"ד מסכים ונתהפך עליו לרחמים והיינו משום שעבודתו ג"כ הוא היפך הטבע משו"ה מדה"ד ג"כ מהפך טבעו וי"ל דיצחק אמר לאביו אי' השה לעולה היינו שישאל מה' שיה' השה לעולה ויאמר לו אברהם א' היינו מדה"ד יראה אשר בני יהי' לעולה ולא השה ר"ל דאם אינו עובד את השי"ת היפך הטבע אז גם מדה"ד משמש כעבעו ולכן כדי להמתיק את מדה"ד שיתהפך לרחמים צריך לעבוד את השי"ת שלא כדרך הטבע והנה אחר העקידה ביקש אאע"ה ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה ופירש"י ה' יראה עקידה זו לסלוח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפרעניות והיינו ה' יראה משום שעבד את השי"ת היפך הטבע ולא שאל מאת השי"ת שיבטל הגז"ד וע"כ ה' יראה שיתהפך מדת א' שהוא מדה"ד לבחי' מדה"ר ובזה יהי' ישועה נצחות לדורות עולם לסלוח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפרעניות

ויתבאר דברי המדרש אשרי העם יודעי תרועה וכו' שהם מכירין לפתות את רבונם בתרועה וכו' והופך להם מדה"ד למדה"ר עפ"ד הגמ' תקעו לפני בשופר של איל ואני אזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם וכו' וא"כ ע"י השופר ה' יזכור לנו עקידת יצחק ולהנ"ל ע"י העקידה גם מדה"ד מסכים למדה"ר והוא נצחות וא"כ בזה הם מפתים את רבונם ע"י השופר והופך להם מדה"ד שהוא ג"כ מסכים למדה"ר וזשה"מ עלה א' בתרועה בדין הוא עולה ואח"כ ע"י השופר ה' בקול שופר נתהפך לרחמים וכל זה כדי שיהא ג"כ מדה"ד משכים לרחמים ע"י זכות אברהם שהסכים מדה"ד למדה"ר ובעבור זה היא ישועה נצחות לכל דור ודור וע"י השופר יזכור לנו עקידת יצחק בן אברהם לסלוח לנו ולהצילם מכל פרעניות בכל שנה ושנה

לא) בחדש השביעי וגו' א"ר יאשי' אשרי העם יודעי תרועה וכי האומות העולם אין יודעים להריע כמה קרנות יש להם וכו' אלא שהם מכירים לפתות את בוראם בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדה"ד לרחמים אימתי בחדש השביעי וצ"ב האיך ע"י התרועה נהפך מדה"ד לרחמים ובגמ' ר"ה דף ט"ז א"ר אבה' למה תוקעין בשופר שצ איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמיכם לפני ויל"ד למה דוקא ע"י השופר מזכירון העקידה ולא ע"י דבר אחר שהוא מן האיל נעשה בו איזה ענין ויהא נזכר מעשה העקידה, והנה כאשר מבואר בספה"ק דהשופר בא להזכיר זכות מתן תורה שנאמר קול השופר הולך וחזק מאוד וא"כ אינו כלל לענין העקידה ובגמ' מבואר דע"י השופר מזכירון זכות העקידה

והנראה ע"פ האמור בדברי אא"ז זללה"ה ביש"מ פ' וירא בעקידה כי עיקר הנסיון של אברהם הי' השמחה שהי' לו באותו שעה וביאר הדברים כי המשפטים שהשכל מחייב וישיגם בקל יכול לעשות בשמחה לא כן מצוה שהוא חק בלי טעם ושמא תאמר הלא כתיב וישמור מצותי חקותי ותורתי ובודאי עשה הכל בשמחה ולמה הי' זה נסיון יותר גדול כ"כ ע"ז אמר כי בשאר החוקים השיג אברהם מעצמו טעמם ונימוקם לא כן בנסיון העקידה שבאמת צא הי' מצוה וכדכתיב לא עלתה על לבו ודרשו רז"ל זה עקידת יצחק ועכ"ז הי' לו לב שמח זה הי' עיקר הנסיון ע"ש באריכות גדול ועי' בייט"ל פ' וירא מ"ש בזה בפ' העקידה ובזה נלע"ד לפרש ויאמר אל תשלח ידך אל הנער וגו' כי עתה ידעתי כי ירא א' אתה ופירש"י מעתה יש לי להשיב לשטן ולאומות התמהים מה היא חבתי אצלך ויל"ד כיון דהנסיון הי' במה שרצה לשחוט את בנו יחידו את יצחק א"כ הול"ל כי עתה ידעתי מקודם שאמר לו אל תשלח ידך אל הנער ולהנ"ל יתבאר כיון דעיקר הנסיון הי' כיון שלא הי' המצוה באמת לשחוט את יצחק ועכ"ז הי' לו לב שמח לעשות רצון קונו אע"פ שלא השיג בשכלו לעשות וכנ"ל וא"כ עיקר גודל נסיונו ניכר רק אחר שנאמר לו אל תשלח ידך ר"ל שלא הי' מצוה לשחוט את יצחק וזה שפירש"י מעתה יש לי להשיב לשטן היינו כיון שכל המצות הי' משיג אברהם משכלו ומדעתו וא"כ הי' השטן והאומות יכולין לומר שאין כ"כ חידוש ורבותא שקיים א"א כל התורה