עצי חיים על מועדים לז

י"ל דנסיונות אשר הי' עד אז עמד בהם בפועל ממש וגם אם לא הי' במחשבה זכה כ"כ ג"כ נחשבים לנסיון ובניקל הי' יותר לעמוד בהם מנסיון העקידה אשר העיקר בזה הי' הנסיון שיהא נעשה בכוונה זכה כיון שלא נעשה בפועל ממש אלא דוגמא מהמצוה ובזה י"ל דמשו"ה לא כתיב וא' ניסה את יצחק כיון דעיקר הנסיון הי' לאברהם משום שלא נעשה המצוה בפועל ממש כי אם במחשבתו הזכה והנה כי כן הי' באברהם כיון שנצטוה לשחוט את יצחק ולא שחטו בפועל אלא במחשבתו אבל ביצחק שלא הי' מוטל עליו המצוה אלא שימסור עצמו לשחיטה אבל לא לשחוט עצמו בפועל ממש א"כ יצחק עשה המצוה בפועל ממש וזה לא בעי כוונה כולי האי וא"כ עיקר נסיון הי' לאברהם יותר מיצחק היינו על המחשבה אם יהי' זכה, ומיושב המדרש שלא יאמרו הראשונות אין בהן ממש כיון דאם לא הי' עומד בהנסיון דעקידה יאמרו שגם הראשונות לא הי' בכוונה זכה והא דנחשבו לנסיונות כיון דנעשו בפועל לא הי' מדקדקים על המחשבה והראי' מנסיון דעקידה שעיקר הי' במחשבה לא הי' יכול לעמוד בו וע"כ אמר לו הקב"ה בבקשה ממך שיעמוד גם בזה הנסיון שהוא הנסיון על מחשבתו הזכה

ויתבאר הכתוב שבתון זכרון תרועה היינו כדברי המדרש דבזמן שבא בשבת אין צריך לתקוע בשופר כי אם זכרון תרועה מזכירון אבל לא תוקעין וכנ"ל הטעם דבשבת אין לתקוע בשופר כיון דכל הכוונות נעשים מאליו בלי שום סיוע ופעולה ממעשה בני אדם ואמר כל מלאכת עבודה ל"ת היינו דמשו"ה אין לתקוע כיון שאסור לעשות מלאכה להזמין מעצמינו על קדושת שבת ורק יום השבת קדוש הוא מאליו בלא שום פעולה וסיוע מלתתא אמנם קדושתו הוא רק משמים ממעל וע"כ אין צריך לתקוע, עיין לעיל אות א'

כט) בחדש השביעי וגו' זכרון תרועה מקרא קודש ובמדרש ר"ל פתח כה אמר ה' גואלך קדוש ישראל וגו' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך אמר הקב"ה לישראל אם אתם מבקשים לזכות לפני בדין ביום הזה תהי' מזכירון זכות אבות ואתם זוכים לפני בדין להבין מהו ענין זכות אבות להא דזכרון תרועה עוד שם במדרש א"ר יאשי' כתיב אשרי העם יודעי תרועה וכי אוה"ע אין יודעים להריע כמה קרנות יש להם אלא שהם מכירים לפתות את רבונם בתרועה וקשה ומה להם לאוה"ע בתרועה דהא ענין התרועה הוא לקיים בזה מצותיו ית"ש דרחמנא אמר תקעו אבל העוה"ע לא נצטוו כלל על התרועה גם לפרש תקעו בחדש שופר וגו' כי חק לישראל הוא משפט לא' יעקב כפל הלשון חק ומשפט גם לישראל ל"ל

ונראה עפ"ד א"ז זלל"ה ביש"מ סו"פ ויקרא וז"ל לפי מ"ש בש"ך על התורה שמצד הנפש הי' ברצון קבלת התורה וג"כ י"ל כי גם מקודם ברצון גמור הי' אחר שנאנסו כמ"ש הרמב"ם בה' גירושין על הא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני וזה הטעם דגבי ישראל מצטרף מחשבה טובה למעשה ובאומות להיפך כדאיתא בתוס' קידושין דף ל"ט עכ"ד עיי"ש ומבואר מדבריו דמשו"ה בישראל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה משום דהא דאינו מקיים המעשה בשעה שחישב אך משום האונס אבל בהסר המונע ברצונו לעשות כמו שגמר בלבו לעשות אבל באוה"ע הוא להיפך משו"ה בדידהו מחשבה טובה אינו מצטרף למעשה ועי' עוד ביש"מ ריש במדבר דדוקא בישראל מהני כפיי' לאשר כי הם זרע קודש מחצבתם ועיקרן ושורשן טוב אבל בעכו"ם לא מהני כפיי' לדבר מצוה דאונס שלהן לא הוי כרצון ע"ש והנה עיקר מצות שופר של ר"ה הוא להחריד הלב ולעורר ישנים משנתם ויקבלו כולם עול מלכות שמים ומחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה וכן עפ"מ שאמרו חז"ל למה תוקעין בשופר של איל כדי שאזכיר לכם עקידת יצחק וכ"כ אנחנו נלך בעקבי אבותינו למסור נפשינו על קדושת שמו ית' ועי' בייט"ל פ' נצבים אתם נצבים היום ר"ל היום דהוא ר"ה בשעת תק"ש לפני הא' היינו בבהכנ"ס דמקום ההיא גרמא שיש לאדם חזקת כשרות ומצטרף המחשבה טובה למעשה וע"כ למען הקים אותך היום לו לעם בשביל שאתה מקבל עליך עכ"ד ז"ל וא"כ כיון דתק"ש העיקר הוא למועיל לנו ע"י הקבלה בלב איש ישראל ולכן בישראל דייקא שייך