עצי חיים על מועדים שיד

לנו בזה שקרבנו לפני הר סיני וי"ל דהנה כשישראל עמדו על הר סיני ופסקה זוהמתן ונתאחדו בדביקות נפלא באהבה ובתשוקה עד שפרחה נשמתן מחמת רוב אהבה ודביקות כמבואר בדברי חז"ל ובספה"ק וא"כ באו לכלל השגה והתכלית המבוקש מהתורה וא"כ לא הי' להם צורך בהתורה והמצות כיון שהגיעו לשורש אך עכ"ז השי"ת נתן לנו התורה כדי שנהי' נאחזים בהשורש ע"י הענפים ולא נמוט, ולעולם ועד לא תהי' פרידה בינינו, וזש"ה ומשה עלה אל הא' היינו אחר שעלה לפרדס והשיג ענין הדביקות ובזה עלה אל הא' ויקרא אליו ה' מן ההר כה תאמר וגו' היינו שלמדו התורה והמצות משום דגם אחר כל השגה צריך לידע ולשמור דרך התורה והמצות כדי שנאחז בהשורש באין הפרד ע"י הענפים

כד) בגמ' שבת מאי דכתיב כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשת לנשמע ותמהו בתוס' דבהאי קרא לא נמשלו ישראל לתפוח אלא הקב"ה כדאמר כן דודי בין הבנים והו"ל לאתוי' טפי קרא דוריח אפך כתפוחים עיי"ש גם למה אמרו נעשה קודם לנשמע הא מקודם צריך לשמוע מה שיעשו ונ"ל דהנה מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה היינו במה שיקבל על עצמו לעשות מצוה אע"ג שלא עשה עוד מ"מ נחשב לו כאלו כבר עשה וזה מחסד המקום ב"ה עלינו מה שלא עשה כן לכל גוי דבאוה"ע אין מחשבה טובה מצטרף למעשה וכמבואר בקידושין עיי"ש ויתבאר בזה המדרש ישלם ה' פעלך וגו' אשר באת לחסות תחת כנפיו ואמר במדרש א"ר חסא אשר באת לחסות ותמהו כולם מה הוסיף ר"ח וי"ל דהכי קאמר אשר באת כלומר בשביל שבאת לבד ג"כ ישלם ה' פעלך כיון שקבלה עלי' דת יהודות ונחשבת כישראל דאמרי' מחשבה טובה מצטרף למעשה ולפ"ז י"ל דמשו"ה אמרו ישראל נעשה ואח"כ ונשמע לומר בזה דהנה נעשה הוא עצם העשיי' ונשמע היינו הקבלה בלב שהוא ע"י השמיעה ומקודם צריך לשמוע ולקבל עליו בלב ואח"כ לעשות אך כיון דעצם השמועה והקבלה הוא ג"כ כמו העשיי' וע"כ אמרו נעשה ונשמע כיון דבפעם אחד הוא השמיעה והעשיי' ולכן אין צריך להקדים נשמע לנעשה כיון דבמחשבה של מצוה אין השמיעה קודם לעשיי' ומיושב קושי' התוס' דמייתי הגמ' הכתוב דנמשל לתפוח להקב"ה כיון דזה הוא מחסדי השי"ת דמצטרף מחשבה למעשה ועל זה הכוונה הקדימו ישראל נעשה לנשמע וע"כ מביא בגמ' מה שנמשל הקב"ה לתפוח כי ע"י חסדי' ית"ש הי' יכולים להקדים נעשה קודם לנשמע דמעצם השמועה והקבלה נעשה העשיי' לטובה

סוגי' שתי הלחם

א) מסכת מנחות דף צ"ה במשנה אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים לישתן ועריכתן מבחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת ובגמ' אלא אי קשיא הא קשיא ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלה בלינה והקושיא מפורסמת על הרמב"ם דפסק בשהל"ח ולחה"פ דאינם דוחין את השבת ונאפים מבפנים והגמ' אסיק בקושי' על המשנה וצ"ל תברא כמ"ש התוס' ובלח"מ מתרץ דתנור אינו מקדש לגמרי ליפסל בלינה אבל מקדש שתהא אפייתה בפנים וקשה מנ"ל הא, הא י"ל כמ"ש התוס', והנראה דהנה הקשה בכו"פ סי' ק"ח לפי דעת התוס' בפסחים גבי חלה טמאה דמותר לאפות בתנור משום שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא והקשה א"כ שתי הלחם למת אינו דוחה יו"ט יאפו שתים ושלש פת לצורך יו"ט ויאפו שתי לחם עמו ופת נאפה יפה ומותר משום יו"ט ושתי לחם נאפת בזמנו ונלע"ד עפ"ד התוס' ביצה דף כ"א בהא דעיסה חצי' של נכרים וחצי' של ישראל אסור לאפותה ביו"ט והקשו אמאי אסור לאפותה ביו"ט והאמר רשב"א ממלאה אשה תנור פת וכו' משום שהפת נאפה יפה ותי' דשאני התם דכל הפת של ישראל ועוד דילמא מקלעי לי' אורחים אבל בחצי' של עכו"ם אסור