עצי חיים על מועדים שיג

בזה בשם האריז"ל ולהנ"ל יש לומר דהנה נשמת האדם כשבאה מעולם העליון לעוה"ז ונבראת באדם נקרא ג"כ ביאה ובזמן פטירתו נקרא יציאה וכמו שדרשו חז"ל עה"פ ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם ויש לומר דמשו"ה כשנבראים בעוה"ז נקרא ביאה משום דיפה שעה במעש"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב וע"כ עיקר חשק הנשמה להיותה בעוה"ז כדי שתוכל לעשות מעש"ט מה שאין ביכולתה להשיג חפצה ומטרתה כי אם בעוה"ז וע"כ נקרא ביאה אבל בשעת פטירת האדם נקרא יציאה כי כשהאדם מת נעשה חפשי ממצות ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת וע"כ נקרא יציאה כיון שע"י פטירתן מתרחק עצמו מעבודת השי"ת והנה אם ח"ו גם בעוה"ז אינו עוסק בתורה ומצות כראוי לו באופן כזה איגלאי מלתא למפרע דגם כשנברא נקרא יציאה כיון דבעת ביאתו הוי כמו יציאה דהא הי' טוב לו שלא הי' נברא וז"ש בגמ' יצאו מה שיצאו היינו מה שיצאו כבר בעת שנבראו ובאו לעוה"ז ג"כ הי' יציאה כיון שלא עשו מצות ומעש"ט בעוה"ז ואם כן יציאות שתים להם וע"כ ב"ד לא בא עדיין משום שעדיין לא תקנו בעוה"ז מה שהי' לחלקם לתקן וזשה"כ אשר באת לחסות תחת כנפיו היינו משו"ז נקרא שבאת אע"ג דלכאורה יצאה מארץ מולדתה ומבית אבי' שהי' עד הלום ואמאי נקרא ביאה דהי"ל אשר יצאת אך מפני דבזה שמקבלת עלי' עול מלכות שמים ומקרבת עצמה להשכינה לחסות תחת כנפיו ע"כ נקרא ביאה ולא יציאה והיינו שאמר המדרש בשם ר"ח אשר באת ר"ל דרק קבלת עול מלכות שמים נקרא ביאה אבל אם ח"ו מרחק עצמו מן השכינה נקרא יציאה והיא שקבלה עלי' עול מלכות שמים נקראה אשר באת כדי לחסות תחת כנפיו

כב) ומשה עלה אל הא' וגו' כה תאמרו לבית יעקב וגי' ופירש"י כלשון הזה וכו' יתבאר ע"ד שפירשתי מה שאמרו חז"ל גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה עפי"ד האוה"ח פ' שלח בענין המרגלים אף שכשרים הי' באותו שעה אך מחמת שכוונת המשלחים היתה רעה תפעול פועל הרע בשליח ויחזור להיות שלוחו של אדם כמותו ויולד בו תכונה רעה מה שלא היתה בו מקודם כדרך שתלד בחי' הקדושה בשלוחי מצוה לטובה אות ולזה הגם שהי' צדיקים נולד בהם תכונה רעה מכח המשלחים ששלחו אותם מכח מיעוט האמונה עכ"ד ולזה י"ל דמשו"ה גדול המצווה ועושה כיון דההוא יעשה על פי ה' שהוא המשלח ית"ש כביכול ונולד בו תכונה קדושה מצד המצווה הבוב"ה אבל לא כן כשאינו מצווה ועושה ואך יעשה מדעתו מאין יולד בו תכונה קדושה ובזה יתבאר דהנה כשעמדו ישראל על הר סיני והשיגו אורחות חיים תורת ה' מאליהם עכ"ז נתן לנו ה' את תורתו והיינו משום דעי"ז שעשה ה' אותנו להיות שלוחא דרחמנא לקיים מצותיו ית"ש בזה נולד בנו תכונה קדושה מאת המצווה הבוב"ה וזש"ה ומשה עלה אל הא' היינו בזה שמשה קבל תורה מסיני מאת הא' ונולד בו משם תכונה קדושה ועל כן אמר הכתוב שעלה למדרגה שנקרא איש א' מצד שנולד בו תכונה מאת המצוה כה תאמר לבית יעקב ופירש"י כלשון הזה ר"ל שיאמר להם שעלה למדרגת הא' מצד הצווי שבא אליו ותכונה זו נולד בו

כג) ומשה עלה אל הא' ודקדק באוה"ח אם כבר עלה למה ויקרא אליו וי"ל עפ"ד אא"ז זלל"ה ביש"מ פ' תצוה בדברי הגמ' [חגיגה י"ד] אחר קיצץ בנטיעות דהנה היראה והאהבה והדביקות הוא התכלית של התורה והמצות כי האהבה והדביקות הוא השורש וכל המצות הם הענפים ומ"מ מחויבים לעשות כל המצית גם אחר שבא למדריגות כי לא יצויר להאחז בהשורש רק מי שנאחז בהענפים בכל כחו והנה אחר שנכנס לפרדס והשיג ענין הדביקות האמיתי והיחודים פרק מעליו עול התורה והמצות באמרו שהגיע להתכלית המבוקש מהתורה והמצות והיינו קיצץ בנטיעות שאמר שאין לו שום צורך בענפים כיון שהגיע להשורש עיי"ש ובזה יש לפרש המאמר אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו ודקדקו אם לא הי' נתן התורה מה