עצי חיים על מועדים שט

הקב"ה בעצמו ולא תחת ממוצע ומלאך כמו ששמענו מפי הקב"ה ודיבר עמנו בעצמו ובכבודו ולא ע"י מלאך ולכן דיבר עמנו ומפי הגבורה שמענו עיקר האמונה והאחדות כדי ללמד לעבוד אותו בלי ממוצע וכן השגחתי עלינו בלי ממוצע רק מהקב"ה לבדו והיינו שאמר לבעבור נסות אתכם לגדל באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם כי בזה הבדילנו מהאומות להיות לו תחת ידי עצמו אבל לא כן שאר האומות המה תחת שרי החיצונים כנ"ל וזש"ה ישלם ה' וגו' מעם הא' ישראל דייקא ולא ע"י ממוצע ומלאך אשר באת לחסות תחת כנפיו כי עד כעת שהיתה נחשבת כשאר הגוים והאומות והיתה ההשגחה תחת המלאך אבל עתה שבאת לחסות תחת הקב"ה א"כ השגחתה מעם ה"א ישראל מעצמותו ית"ש ולא ע"י שליח

טו) ומשה עלה אל הא' ובמדרש עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם באותו שעה בקשו מה"ש לפגוע במשה צר הקב"ה קלסתר פניו דומה לאברהם אמר להם אי אתם מתביישים ממנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בביתו יתבאר דהנה אמרו חז"ל דהמלאכים בקשו לתת התורה להם והקב"ה השיב להם כלום יצה"ר יש בכם ופירשו המפורשים דהנה כל עיקר שנתן לנו ה' את התורה כדי שלא יהא נהמא דכסופא לעוה"ב היינו עי"ז שהאדם לוחם בכוחו נגד היצה"ר המסית את האדם לחטוא בהנה והוא יאזור כגבור חלציו על כן כשיבא האדם על שכרו בדין הוא ולא במתנה כי מי שנוטל במתנה היא בושה אצלו ע"ד שאמרו מאן דלא אכיל מדילי' בהית לאסתכולי באפי' וע"כ עי"ז שלוחם נגד היצה"ר בדין היא שיטול שכרו אבל המלאכים שאין להם יצה"ר אם הי' ינתן להם התורה אין להם מלחמת היצה"ר וע"כ מה להם שיקבלו התורה והנה מלאכים באו לידי מדה זו להבין דמה שנוטלים במתנה הוא לנהמא דכסופא בעת ההוא שהי' המלאכים בעוה"ז ואכלו משל אברהם ומזה הי' יכולים ללמוד דוגמא אשר אך לנו ראוי שנקבל התורה כדי שלא נבוש לעוה"ב וז"ש המדר' צר הקב"ה קלסתר פניו דומה לאברהם אמר להם אי אתם מתביישים ממנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בביתו ואם כן הרי בעיניכם ראיתם כי מה שמקבלים במתנה הוא נהמא דכסופא ואם כן ראוי לנו שנקבל התורה אבל המלאכים בלא"ה אין להם היצה"ר ומה להם לקבל התורה

טז) ומשה עלה אל הא' ובמד"ר הה"ד עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. בלקיחה נתנה לו יכול יהא חייב ליתן לו דמים ת"ל מתנות במתנה נתנה לו וצ"ב והנראה עפימ"ש בתוי"ט פ"ז דברכות אמאי תקנו בברכת התורה לומר ברכו את ה' ובברכת המזון תקנו לומר הלשון נברך אלקינו ולא תקנו בתרוויי' בחד נוסחא ומפרש כי המזון בדין נותן לכלכל את ברואיו ולפיכך תקנו זה השם שהוא מדת הדין והוראת אדנותו אבל התורה לא נתנה אלא בחסדו כי איזו שורת הדין הנותנות להודיע דרכיו ומשפטיו לישראל והרי לא עשה כן לכל גוי אף שהם ג"כ ברואיו ולפיכך תקנו בברכת התורה שם זה שהוא מדת הרחמים עכ"ד וזה שאמר המדרש יכול יהא חייב ליתן לו דמים ר"ל כיון שמהדין נתן לו הקב"ה את תורתו כמו מי שמוכר דבר לחבירו שנשתעבד לחת לו דבר הנקנה לו בעבור הדמים ת"ל מתנות דרק מחסדו ית"ש הודיע לנו חקיו ומשפטיו ולא מצד שורת הדין וז"ש בגמ' פסחים דף ס"ח א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה הוא ופירש"י שישמח בו במאכל ובמשתה ויש להבין למה בעצרת מחויבין אנחנו להראות בשמחתינו יותר מכל המועדים אף שכל המועדים נצטווינו מפי הקב"ה ואף דביום הקדוש הזה ניתנה תורת לישראל בכללות אבל עכ"פ בכל המועדים הם קיום עצם מצותיו ומדוע יהא הקבלה יותר מקיום מצותיו בעצם ולהנ"ל י"ל דרק על חסדו ית"ש שהטיב לנו ונתן לנו את תורתו ע"ז יש לשמוח שמחה רבה והוא ע"ד שאמר בייט"פ מאמר הוד והדר אות ב' לפרש המדרש מיום שנברא העולם לא הי' אדם שאמר שירה עד שבאו אלו [על הים] ואמרו שירה דהנה מי שפורעין לו מה שמגיע לו מהדין א"צ המקבל ליתן הודאה כי את שלו הוא נוטל והנה