עצי חיים על מועדים שי

הראשונים אדם והאבות לא אמרו שירה כי נטלו בזרוע ובדין הי' שיעשה להם נסים וא"צ להודות משא"כ כשיצאו ישראל מארץ מצרים ערום וערי' בלא מצות ומעש"ט לכן אמרו שירה שידעו שכל הנעשה היא בתורת נדבה וחסד וצריכים להודות ולהלל עכ"ד עיי"ש והנה כי כן בדבר שמגיע לו מהדין א"צ לשמוח דהא את שלו הוא נוטל אבל המקבל מתנה ישמח ויעוז במתנת חלקו שנפל בגורלו מה שלא הי' מגיע לו בדין וע"כ בחג השבועות יום שנודענו את חקי א' ותורותיו יש להראות כי הוא זמן שמחתינו שידעו הכל כי רק תורת חסד על לשונינו ובתורת נדבה ומתנה לקחנו לקח טוב מאת הקב"ה וע"כ הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם להראות יום שמחה מ"ט יום שניתנה בו תורה היינו שקבלנו התורה במתנה וע"כ יש לשמוח ע"ז וז"ש דהע"ה שש אנכי על אמרתיך לא כאדם הנוטל את שלו בדין דהא אין צריך לשוש בו ורק כמוצא שלל רב היינו ע"ד מציאה הבא בהסח הדעת ולא מדינא כאלו הוא שלו והיינו דאמרי' שם בגמ' רב ששת מהדר לי' תלמודי' כל תלתין יומין ואמר חדאי נפשאי חדאי נפשאי היינו שע"ז יש לשמוח דוקא בתלמוד תורה בכללות כיון שזה הוא במתנה ואינו בדין וזש"ה ג"כ פקודי ה' ישרים ויען שהיא ממדת הרחמים שנתן לנו את תורתו ממדת טובו ע"כ משמחי לב צריך לשמוח בהם להראות כי מחסדו הודיע לנו את כל אלה

יז) עוד שם במדרש באותו שעה בקשו מה"ש לפגוע במשה צר הקב"ה קלסתר פניו דומה לאברהם אמר להם אי אתם מתביישים ממנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בביתו והמפו' נלחצו בפירושו ונראה עפימ"ש בפנים יפות פ' משפטים ויראו את הא' היינו שהי' נהנין מזיו השכינה וזהו ויאכלו וישתו והיא ההפרש שנאמר במשה בכל ביתי נאמן הוא היינו שלא רצה להנות מזיו השכינה וכמ"ש והי' משה בהר וגו' לחם לא אכל ומים לא שתה דהיינו שאפי' לחם שמים שהמלאכים אוכלין והוא מזיו השכינה גם זה לא אכל כי מחמת הדביקות בה' האמיתי הי' בו שביעה ולא רצה להנות מזיו השכינה עכ"ד עיי"ש ויש לפרש בזה מה שנאמר באברהם אבינו ע"ה והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו היינו שהמלאכים אכלו שם באברהם מה שהי' נהנין אצלו מזיו השכינה והוא מאכל מלאכים כנ"ל אבל אברהם עומד עליתם ולא אכל כיון שאפי' מזיו השכינה לא רצה ליהנות ונמצא דמדרגת אאע"ה הוא למעלה ממדרגת המלאכים והנה המלאכים רצו לפגוע במשה דמה לילוד אשה ראוי אל נועם זיו התורה וא"ל הקב"ה לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם היינו דאברהם הוא במדרגה גדולה יותר מכם שהוא לא אכל ולא נהנה מזיו השכינה מה שלהמלאכים לחמם הי' אצל אברהם אבל באברהם הרי מצינו דעמד עליהם דאף מזה לא רצה להנות ויקרא אליו ה' מן ההר בזכות ההר אלו האבות כמו שמצינו באברהם אשר לא רצה לאכול באופן הנ"ל שלא רצה להנות מזיו השכינה כנ"ל וע"כ במלאכים נקראים אצלו כמו ירידה כיון שהוא הי' במדריגה גדולה יותר וזהו שירדתם אצלו ואכלתם וכן מצינו במשה ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני הא' הייני שהי' נהנין מזיו השכינה ופי' רש"י ומשה לא הי' שם והיינו כנ"ל שלא רצה לאכול להנות מזיו השכינה ועיי' מ"ש שם

יח) זכור את יום השבת לקדשו ואמרינן בגמ' שבת דף פ"ז דכ"ע בשבת ניתנה תורת לישראל כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם זכור את היום הזה וגו' מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום עיי"ש להבין מדוע דייקא בשבת ניתנה תורה וגם יש להבין דהא משמע משום דבשניהם כתיב בלשון זכור את יום וגו' ע"כ משמע דביום אחד היינו ביום השבת ניתנה תורה ומשמע דמישך שייכו הני ענינים להדדי וצ"ב עוד יש להבין מה שהקשו המפורשים בשנותו את טעמו כי בדברות הראשונות נאמר הטעם לשמירת שבת כי ששת ימים וגו' ובדברות אחרונות כתיב הטעם וזכרת כי עבד היית וגו' על כן צוך וגו' ונראה עפימ"ש באוה"ח פרשת בראשית כי בששת ימי המעשה נברא גוף העולם ולא הי' בו כח להתקיים רק ע"י ששבת ה'