עצי חיים על מועדים שז

ואם לאו אל יבקשו מפי' ודריש לי' מקרא ותורה יבקשו מפי' כי מלאך ה' צבאות הוא עיי"ש, וזש"ה ומשה עלה אל הא' ר"ל למדרגת מלאך ה' צבאות דהנה מלאך נקרא אלקים כמאה"כ [שופטים י"ג] כי א' ראינו וע"כ אמר הכתוב כה תאמר וכו' ותגיד לבנ"י ר"ל כה עד"ז תוכל לומר לבני ישראל היינו ללמדם תורת ה' אם הוא במעלת מלאך ה' צבאות אז תלמדם כי בלא"ה אין לבקש מפי' כנ"ל

יא) בגמ' שבת דף פ"ז לדברי ר' יוסי יום אחד הוסיף משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו עיי"ש וקשה להבין למה הוסיף ולא פירש בגמ' הטעם לזה גם להבין מה שאמרו ישראל והקדימו נעשה לנשמע הלא לכאורה מצד הסברה יותר הי' ראוי לומר קודם נשמע ואח"כ נעשה דגדול מצווה ועושה משאינו מצווה ועושה וכבר דברו מזה המפורשים ואפשר י"ל עפימ"ש המג"א סי' תצ"ד האיך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו הלא קיי"ל כר' יוסי דאמר בז' בסיון נתנה תורה דהא קיי"ל ביו"ד סי' קצ"ו דבעי לפרושי ו' עונות ולדידן לעולם שבועות בו' בסיון ותי' המג"א דהא דקיי"ל ביו"ד כר"י היינו לחומרא אבל מצד עיקר הדין א"צ לפרושי ו' עונות עיי"ש ויש להוסיף על דבריו דאפי' למאן דאית לי' דצריך לפרושי ו' עונות היינו ג"כ רק מדרבנן אבל מן התורה א"צ לפרושי רק שלש עונות ולפי"ז יש לומר דהא רצונו של הקב"ה שנהי' נכונים ליום השלישי ומוכח מזה דא"צ לפרושי רק ג' עונות היינו משום שלא נצטוינו מפי הקב"ה רק תורה שבכתב וכיון דמדאו' א"צ לפרושי רק ג' עונות לכן היינו ראוי לקבל התורה בו' בסיון אבל משה הוסיף יום אחד מדעתו כיון דמדרבנן צריך לפרושי ששה עונות ועל כן אמר משה לקבל התורה בשבע בסיון כדי לקיים מצות פרישה ששה עונות והסכים הקב"ה על ידו דהא הגדרים וסייגים שישראל עושין הם ג"כ רצון הבוב"ה [עיין פני יהושע דף פ"ו ד"ה אמר רבה דכ"ע] כמאה"כ ולא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ויבואר בזה ג"כ הלשון ימין ושמאל דהתורה נקרא ימין כמאה"כ מימינו אש דת למו והיינו ימין ושמאל כיון דעפ"י גזירת חכמים דפרישה ששה עונות קבלנו התורה במאוחר יום אחד ואעפי"כ לא תסור מן הדברים ימין ושמאל אפי' שלא לקבל התורה דנקרא שמאל כיון דגזירת חכמז"ל הוא ג"כ מן התורה ויתבאר בזה דלכן הקדימו ישראל נעשה לנשמע כיון דמה"ת הי' מחויבים לקבל התורה עוד בששה בסיון רק מגזירת חכמים הי' צריכים להמתין עוד יום אחד על כן עוד בששה בסיון הי' שומרים את התורה שלא הי' רוצים להקל על עצמם מצד גזירת חכמים ואפשר מדינא הוא דאין חכמים יכול לעקור דבר מה"ת כי אם בשב ואל תעשה כמבואר ביבמות ריש פ' האשה רבה וע"כ הקדימו נעשה לנשמע כיון שעשו התורה עוד בו' בסיון ולא שמעו התורה עד שבע בסיון (עיין ע"ח פ' יתרו)

יב) במגלת רות ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכרי' ויען בועז ויאמר לה וגו' ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשם ישלם ה' פעלך וגו' אשר באת לחסות תחת כנפיו ויש לדקדק מה זו שאלה ואנכי נכרי' הלא מצות צדקה שייך אפי' אם אינה מכירה ואדרבה הוא אחת משש מעלות בצדקה אם אינו מכיר את העני כמבואר גם לפרש דברי המדרש אשר באת לחסות א"ר חסא אשר באת מה הוסיף המדרש בזה ונראה עפימ"ש באור החיים ריש פ' בהר סיני ח"ל צריך לדעת למה הזכיר הר סיני ואולי כי לצד שהזכיר מתנת הארץ דכתיב אשר אני נותן דקדק לומר בהר סיני לומר כי מחמת הר סיני פי' מה שקבלו בו התורה הוא שנגמרה המתנה ע"פ מאמר הגמ' במס' ע"ז דף כ' דאסור ליתן לעכו"ם מתנת חנם וא"כ ישראל קודם שקבלו התורה דינם כעכו"ם ואחר קבלת התורה יכול ליתן להם לזה אמר בהר סיני שבזה יוכל לומר אשר אני נותן לכם עכ"ל והנה בתוס' שם בע"ז הקשו דהכא אסר מתנת חנם לר' יהודא ובפסחים דף כ"ב מוקמינן ההוא דשולח אדם ירך לנכרי כר' יהודא ותי' דהכא בנכרי המכירו מותר מפני שהוא כמוכרו לו עיי"ש ובזה יתבאר דרות שאלה את בועז מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכרי' ר"ל למה נתן לה