עצי חיים על מועדים שו

הנשיאים שהי' לחנוכת המזבח הי' בהתלהבות גדול כי הי' חנוכה הראשונה והי' חביב כפי הדבקות והתלהבות שלהם ותנו רבנן שגם קרבן אהרן אף שהי' מקריב פעמיים בכל יום אעפי"כ עשה בהתלהבות גדול כמו קרבן של נשיאים עכ"ד עיי"ש, וזה שפירש"י דלכך איחר מלהראותו דהנה בתחלה כאשר צוהו ה' לשחוט את בנו יחידו בודאי אז התעצם אאע"ה בהתלהבות גדול באהבה חשוקה ודבוקה לעשות רצין יוצרו קונו ובוראו והנה הרואה יאמר מה זה רבותא אם יאמר הקב"ה לאדם אפי' לישחט א"ע בודאי ילך לישחט ובפרט תיכף לשמועה שחיטה בעוד שלא ניתקו זיקת אהבתו ואין חסידות כבתחלתו וע"כ איחר מלהראותו איזהו מקומן של זבחים עד יום הג' ועכ"ז עמד בכחו וגבורתו והתאוה תאוה לקיים מצית הי"ת ולא נכבה אש עשיית המצוה באיחר הזמן והיינו רבותא דאאע"ה שהי' מבני' עלי' אשר בכל שעה נדמה להם כאלו עתה שמעו מפי הקב"ה כדיטוגמא חדשה, וז"ש במ"ת שרצה הקב"ה שיקבלו ישראל עליהם את התורה בהתלהבות וחשק גדול גם אחר עבור שעה ומכאן ולהלאה ג"כ יעמדו בהתלהבות הלזו כמו שהי' בשעת מ"ת ע"כ קרא אליו ה' מן ההר בזכות ההר אלו האבות ר"ל כמו האבות שעשו רצון הקב"ה בחשק גדול ונמרץ גם אחר עבור זמן רב כן גם הבנים יעשו ככה לעבדו בלבב שלם כל שעה ושעה בלי הרף גם לאח"ז כמו בשעה הראשונה כשקבלו עליהם ואמר כה תאמר לבית יעקב בלשון הזה מן ההר בזכות ההר שיקבלו עליהם כמו האבות ומזהיר הכתיב דבר זה לבית יעקב דייקא דידוע דבית יעקב נקרא מדרגה הפחותה ולהם דייקא צריך להזהיר ע"ז שלא יתקררו מכאשר קבלו עליהם ולא יעבור החשק והתלהבות דאלו לבנ"י היינו מדרגה היותר נעלה א"צ להזהיר דבלא"ה בני עלי' כל שעה ושעה נדמה להם כשעה ראשונה ומשו"ז לא נאמר בקרא כה תגיד בלשון הזה לבנ"י דהא בזה בני עלי' הם במעלה יותר דהם בכל שעה כשעה הראשונה ואין להם חילוק בראשונה או לאח"ז כנ"ל

ט) אנכי ה"א אשר הוצאתיך וגו' ובמדרש כששמע משה אנכי ה"א וגו' פתח ואמר ברוך שלא עשני גוי ועי' בקדושת יום טוב מה שפירש בזה ולדעתי נראה עפימ"ש בס' ייט"ל פ' קדושים לפרש הכתובים למכה מצרים וגו' ויוצא ישראל מתוכם לגוזר י"ס וגו' והעביר ישראל בתוכו וגו' עפ"י דאי' במדרש שאמר שר של ים מה נשתנו אלו מאלו הללו עבדו וכו' והללו וכו' א"ל הקב"ה שוטה אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון הכוונה בזה ע"ד דאי' בגמ' גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות וכו' וזה שאמר למכה מצרים וגו' ושלא תאמר מה נשתנו וכו' לזה אמר ויוצא ישראל מתוכם מכח תוכם הטוב וכן לגוזר י"ס וכו' והעביר ישראל בתוכו ע"י התוך שלו שהוא קדוש לא' עכ"ד עיי"ש, ויש לפרש בזה מה שאמר הכתוב ויחן שם ישראל ופירש"י כאיש אחד בלב אחד ר"ל אף דבמעשה בפועל ממש הי' כל אחד לפום דרגו מ"מ כולם הי' בלב אחד לעשות רצון אביו שבשמים ועי"ז זכה לקבל תורה מן השמים כיון שבפנימיות הלב גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך וזש"ה אשר הוצאתיך מאר"מ והקשו מפרשי התורה מדוע לא אמר אשר בראתיך או אשר בראתי שמים וארץ ולהנ"ל יתבאר דהכתוב משמעינו דמשום זה הטעם שהעלה את ישראל מאר"מ אף כי הללו עבדו וכו' והללו עבדו וכו' ורק מתוכם היינו מעומק לבבם שרצונם לתכלית אחד בלב אחד לעבודתו ית"ש בזכות זה יצאו כל צבאות ב"י מאר"מ בעבור זה ובשכר זאת זכו ישראל ג"כ לקבל התורה מאביהם שבשמים וזה שאמר המדרש כששמע משה אנכי וגו' אשר הוצאתיך מאר"מ פתח ואמר ברוך שלא עשני גוי ר"ל דדוקא בישראל הם נדונים כשוגגים ואנוסים כיון שרצונם לעשות רצונו ית"ש אבל בגוים לא יחשבו כאנוסים ורק כמזידים כנ"ל כמו שמצינו במצרים שנענשו ולא נדונו לכף זכות לחשוב להם הזדונות כשגגות כמו בישראל והבן

י) ומשה עלה אל הא' וגו' כה תאמר להבין אומרו אל הא' גם הלשון כה תאמר צ"ב ונראה ע"ד שאמרו חז"ל בחגיגה דף ט"ו אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיו