עצי חיים על מועדים שה

[ב] מן ההר צריך ביאור [ג] כה תאמר לבית יעקב ובסוף הפרשה מסיים אלה הדברים דלשון כה תאמר משמע דלא יאמר הדברים האלה כהויתן רק בדמיונם והלשון אלה הדברים משמע דברים כהויתן וכמו שמצינו חילוק זה בנביאים שנתנבאו בלשון כה מוסיף עליהם משה נתנבא בלשון זה הדבר והלשון אלה משמע ג"כ בבחי' זה הדבר כמובן, ונראה עפ"י דברי הגמ' לא המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד את המקום כשהיתה השכינה על הר סיני נאמר השמרו לכם וגו' נסתלקה השכינה במשוך היובל המה יעלו בהר לכאורה קשה הידמה יצור ליוצרו אם ממה שהשכינה מכבד את המקום אין מזה ראי' לאדם ונראה עפימ"ש בס' לקוטי אמרים פ"ד וז"ל המקיים רמ"ח מ"ע הוא האוהב את שם ד' באמת ואי אפשר לדבקה בו באמת כ"א בקיום רמ"ח פקודין שהם רמ"ח אברים דמלכא כ"י וכו' כמ"ש בזהר דאורייתא וקב"ה כולא חד פי' דאורייתא היא חכמתו ורצונו של הקב"ה כי הוא היודע והוא המדע כמ"ש בשם הרמב"ם ואף דהקב"ה נקרא אין סוף ולית מחשבה תפיסא בי' כלל וכן ברצונו וחכמתו כדכתיב אין חקר לתבונתו וכו' הנה ע"ז אמרו במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו וצימצם הקב"ה רצונו וחכמתו בתרי"ג מצות התורה ובהלכותיהן וכו' ולכן אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כי העוה"ב היא שנהנה מזיו השכינה שהיא תענוג ההשגה וא"א לשום נברא אפי' מהעליונים להשיג כ"א איזה הערה מאור ה' ולכן נקרא בשם זיו השכינה אבל הקב"ה בעצמו ובכבודו לית מחשבה תפיסא בי' כלל ורק כ"א כאשר תפיסא מתלבשת בתורה ומצותי' אזי היא תפיסא בהן ומתלבשת בהקב"ה ממש ואורייתא וקב"ה כולא חד עכ"ד עיי"ש, ובזה יתבאר דברי הגמ' לא המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד את המקום ר"ל בדרך זה כשהאדם עוסק בתורה ומצוה ובשכלו משיג איזה מושכל הרי השכל תופס את המושכל ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה כ"י כמו שנתבאר שם בלקוטי אמרים דהוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ממש מכל צד ופנה ומעשה הקב"ה מלביש את הנפש ומקיפה אור ה' מראשה עד רגלה בידיעת התורה עיי"ש ובאופן כזה אמר בגמ' דהאדם מכבד את המקום וראי' ממה שהקב"ה מכבד את המקום בקדושת הר סיני כ"ז שהשכינה בהר ודכוותי' נמי האדם כשעוסק בתורה ומצוה ומשיג בשכלו אור ה' כ"י ג"כ מכבד את המקום כיון שתופס בשכלו חלק א ממש כ"י כנ"ל, וזש"ה ומשה עלה אל א' ר"ל דנתעלה במ"ת לבחי' א' שהקיף בשכלו אור ה' ורצונו וחכמתו של הקב"ה כ"י ויקרא אליו ה' מן ההר ר"ל כמו שמצינו בהר שהי' בקדושתו כ"ז שהשכינה בהר כן האדם אם יזכה יוכל לבא לעלות במעלה זו לבחי', קדושת ההר שהשכינה שרוי' בו וכ"כ האדם יוכל להתעצם בחכמתו ורצונו ית"ש כ"י וקב"ה ואורייתא וישראל כולא חד כה תאמר לבית יעקב וגו' אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י ר"ל הראה לו במראה ובחידות שני בחינות כה תאמר דהיינו מה שנהנה מזיו השכינה ולא מהשכינה עצמה דלית מחשבה תפיסא בי' כלל אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י אם יעסוק בתורה ומצוה יוכל לבא למדרגה הנעלה מזה בבחי' אלה הדברים היא עצם כבודו ית"ש והבן

ח) ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבנ"י ואמר במדרש מן ההר בזכות ההר אלו האבות וכו' כה תאמר פירש"י בלשון הזה וכו' יל"ד אמאי לא מזהיר הכתוב לבנ"י ג"כ לומר בלשון כה תגיד ומדוע רק לבית יעקב הי' צ"ל בלשון הזה דוקא ולבנ"י לא אזהיר קב"ה לומר בלשון הזה דוקא, ונראה עפי"מ שפירשתי בדרוש לר"ה דברי רש"י פ' וירא ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וגו' ופירש"י למה איחר מלהראותו כדי שלא יאמרו אלו הי' לו שהות לימלך לא הי' עושה ופירשתי עפ"י דברי היש"מ בהקדמה לפרש דברי המדרש חביב קרבנו של אהרן כקרבנו של נשיאים כתיב זה קרבן נחשון וכאן כתיב זה קרבן אהרן כי באמת אין חסידות כחסידות בתחלתו רק אחר שעה נתקרר וחוזר לקדמותו אבל הבני עלי' כל שעה ושעה כשעה ראשונה שבכל עת נדמה לו שעתה מתחיל לעבוד הי"ת וזה היא דברי המדרש דקרבן