עצי חיים על מועדים שד

לנשמע ור"ל נעשה בעצמינו בלי שום התעוררת ורצון עליון קודם לנשמע עד שנשמע שנתעורר המחשבה לעורר לטוב מדעת עליון

ובזה יש לומר בדברי הגמ' שם א"ר חב"ח מאי דכתיב כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעלו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע והקשה התוס' שם הרי אנו רואים שגדל כשאר אילנות ועי' שם מה שתירץ בשם ר"ת והנה עוד יש לדקדק הלשון תפוח זה שאמרו בגמ' הול"ל מה תפוח פריו קודם לעלי' ותיבת זה ל"ל ולהנ"ל י"ל דעיקר התי' בגמ' לא קאי על הלשון תפוח רק התי' בגמ' לומר דישראל נמשלו לתפוח הגדל בעצי היער בלי שומר ובלי בעה"ב ואין מי לעשות לו פעולה לתקן צרכי האילן וגדל מאליו וזה שאמר תפוח זה שגדל בעצי היער פריו קודם לעליו דהעלין הם השומרים להפרי לבלי נגוע בו החוחים והקוצים הסובבים את הפרי אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע שקבלו אליהם באופן כזה שיבא עליהם התעוררת מלמטה קודם שיבא אליהם התעוררת מלמעלה כמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה שמעצמו הכיר בוראו ובדוד שמעצמו העיר השחר כפי' הט"ז, וזה שאמר הכתוב במגלת רות ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלימה מעם ה' א' ישראל אשר באת לחסות בלי התעוררת עליון ובלי שום סיוע ועזר ואר"ח אשר באת ר"ל בעבור זה יגיע לה שכר שהתעוררת מעצמה כמו דמצינו באברהם דמי הקדימני ואשלם בעבור זה מדינא יטול שכרו כיון דהקדים להקב"ה והבן

ו) ויען בעז וגו' ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום ישלם ה' פעלך וגו' ובמדרש אר"ח אשר באת וגו' להבין מה חידש בזה וגם צריך ביאור הכי לא ידעה ולא הכירה עם הישראלי הלא בעלה הראשון איש מישראל הי', ונ"ל לפרש עפימ"ש דוד המלך ע"ה העבר חרפתי אשר יגורתי וגו' כי באמת חסד ה' לישראל הוא מה שזיכה אותנו לעבוד ולעשות מצותיו ית"ש והאדם צריך לשמוח בעצם עבודתו ממש ולא כן העובד עבור יראת העונש או קבלת שכר אינו שמח בשעת עבודתו אלא מיצר כדי שישמח לאח"ז ועיקר היראה למידחל אינש למארי' בגין דהוא רב ושליט כמ"ש הרמב"ם אהוב את האמת בשביל שהוא אמת וזה הוא תכלית האדם ותענוג נפלא אשר אין למעלה הימנו אם יזכה ילוד אשה קרוץ מחומר להיות עבד מלך מלכי המלכים הקב"ה וידועת הפכים בשוה אם אינו שם על לבו מה הוא לו ומה הגיע אליו רק עובד את עצמו לרעות את עצמו ועיקר עבודתו להנאתו ולטובתו בשביל יראת עונש ואהבת השכר לא מפני הנאת עצם המצוה בודאי חרפה ובושה הוא עד למעלה ראש איך הוא באפס מזומה וחסר תבונה אשר לא ידע ולא ישכיל טובתו ותענוג נפלא אשר זיכהו ה', וז"ש העבר חרפתי אשר יגורתי מפני העונש ולא עבדתי עבור הנאת עצם יגיעת המעשה כי משפטיך טובים כי באמת המשפטים תורה ומצות אשר נתן לנו הקב"ה הם טובים בעצם בלי שום קבלת שכר אשר יגיע מהם אח"ז ועי' במקנה בפתיחה קצת מזה, והנה בכתובות דף י"א אמרי' גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד אע"ג דלאו בר דיעה הוא והוי כשלא בפניו כיון דזכות הוא לו להיות ישראל זכין לאדם שלא בפניו ואע"ג דנכרי בהפקירא ניחא לי' ה"מ גדול דטעם טעמא דאיסורא אבל קטן דלא טעם טעמא דאיסורא זכות הוא לו עיי"ש בגמ', וזש"ה ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום ר"ל כיון דעד השתא לא היתה ישראלית וטעמה טעמא דאיסורא ואפשר לומר דלאו זכות הוא ולא תחשוב אשר עצם יגיעת המעשה במצותיו ית"ש הם לטובתה ולזכותה וע"כ ישלם ה' פעלך וגו' ר"ל בשביל זה היתר לה לעבוד ע"מ לק"פ כיון שי"ל דטעמה טעמא דאיסורא לאו זכות הוא לה כדברי הגמ' וע"כ אמר ר' חסא אשר באת לחסות ר"ל כיון דהיא באת לחסות כשהיא גדולה וטעמה טעמא דאיסורא אבל באמת המשפטים בעצם טובים ושכרם בצדם בזכות זה שיכול לעשות המצוה אין לך שכר גדול מזה

ז) ומשה עלה אל א' ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב וגו' להבין קצת דברי הכתוב מ"ש שעלה אל הא',