עצי חיים על מועדים רנד
Atzei Chaim Moadim 254 · עצי חיים על מועדים · free full Hebrew text
Open in the reader →באמת ה"ז צדיק גמור ע"ש והביא המדרש מהרוכל הזה הכא שהכריז מי האיש החפץ חיים ר"ל שהוא חפץ בחיים עתה בעוד שלא עשה כלום שיהא ראוי לבקש שכר ורק בזה שמקבל עליו מעתה לעשות טוב וז"ש אוהב ימים לראות טוב אשר יעשה לעתיד דלראות משמע ממרחק אשר הוא לא קרוב עמו ואמר סור מרע ועשה טוב היינו שיעשה הטוב תיכף במה שיסור מרע ויקבל על עצמו ובזה עצמו נחשב לו כאלו כבר עשה הטוב וכבר זכה בחיים אם יקבל על עצמו מעתה ועד עולם לעשות הטוב ולכך משה מזהיר לישראל זאת תהי' היינו כנ"ל לעתיד תורת המצורע ביום טהרתו ביום ההוא שמטהר עצמו במחשבתו ה"ז צדיק גמור דהאדם נידון ע"ש סופו לטובה
ויתבאר השתא מי אנכי כי אלך מה אני חשוב לדבר עם המלך ר"ל עפ"מ שכתבו המפורשים דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא משום דילמא יחטא ועבירה מכבה מצוה כדאמרי' בסוטה דף כ"א ועי' בדרושים לחוות יאיר וע"כ אמר משה מה אני חשוב היינו אפי' אם יש לי זכות מ"מ הוא אינו כדאי דדילמא יחטא ואם חשוב אני דאזלינן בתר השתא א"כ מה זכו ישראל להוציאם ממצרים דהא מה שיקבלו את התורה הוא יהי' לעתיד אבל בתר השתא אזלינן דאל"כ הא עתידין ג"כ לחטא העגל ואמר לו הקב"ה כי אהי' עמך ר"ל דמה שעתידוו לחטא אינו מסתכל הקב"ה לרעה משום דישראל הם בקדושתן לה' ולא אזלינן בזה ע"ש סופו כמו בקודש דכתיב בהו לה' דלא אמרי' בי' הואיל ע"ש סופו אבל בזה שיקבלו את התורה דיינינן לי' ע"ש סופו ולכן שלחתיך בהוציאך וגו' תעבדון את הא' על ההר הזה דלענין הצלה דהוי לחומרא אזלינן בכל גווני לחומרא גם בתר השתא וגם ע"ש סופו
כ) זה קרבן אהרן ובניו ובמדרש הה"ד כי א' שופט זה ישפיל וזה ירום בלשון זה הושפל ואשלכיהו באש ויצא העגל הזה ובלשון זה הוגבה זה קרבן אהרן וצ"ב עוד במד' שיר פרשה א' סי' מ"ב וירא א' וגו' ר' יהושע ב"ל אמר ראה שעתידין לומר אלה א' ישראל וידע א' שעתידין להקדים נעשה לנשמע, עוד שם פ"ה סי' כ' ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן מתו למה אמר להם אתם למה ודבריכם למה לכו לסבלותיכם
ונראה עפ"מ דאמרי' בגמ' פסחים דף ל"ה ת"ר יכול יוצא אדם ידי חובתו בטבל ת"ל ל"ת עליו חמץ מי שאיסורו משום ב"ת חמץ יצא זה שאין איסורו משום ב"ת חמץ ואיסורא דחמץ להיכן אזלא הא מני ר"ש דאמר אאחע"א ע"ש ומבואר דאין מקיים המצוה ידי מצה רק בדבר שיש בו משום ב"ת חמץ וכן מבואר שם לעיל ע"א לענין עיסה שנילושה בשמן ולכאורה הסברא להפוך דאם אין שייך בו משום חמץ יותר מסתבר וראוי לקיים בו המצוה דהא בודאי אין בו משום חמץ משהו כלל והוא שמור למצה
וי"ל עפמ"ש בספר עבודת ישראל פ' בלק ע"ש קדושת לוי ז"ל לפרש מה שאחז"ל גם אלה תשכחנה זה מעשה עגל ואנכי לא אשכחך זה מתן תורה והענין כי מי שהוא מגזע טובה ממקור הקדושה ועובד את בוראו אינו חידוש כ"כ כי התורה מחזרת על אכסני' שלה משא"כ אדם שבא ממשפחת בזוי' ומכח שורש לא טוב ועוזב דרך הרע והולך בדרך טוב והישר הוא דבר חידוש, והנה אחר שעשו העגל מזה נראה בעליל שהי' בהם מוטבע בטבעם שורש רע מאשר ישבו במצרים וכיון שאח"כ עשו תשובה ונתקן החטא אז גדלה ונפלאה מעלתם בקבלתם את התורה וז"ש גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל כיון שעשו תשובה אבל ואנכי זה מעשה סיני לא אשכחך כלו' בעת שאזכור מעשה סיני אז לא אשכח מעשה העגל כ"א זכור אזכרנו להגדיל זכותם עי"ז עכדה"ק ומבואר דיותר זכות וחידוש וכן הנסיון גדול באם עובד השי"ת מי שהוא מוטבע בטבע לא טוב וכופה את ערפו להשתעבד להשי"ת וכן הביא ביש"מ פ' שמיני בשם החן טוב לפרש המדרש כשאמר לו השי"ת למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע למשה אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתי' לך ותורף הדברים שהרע למשה כי דעתו הי' כי לו נאה להיות כה"ג יען כי קדוש הוא לא' ופרוש מאשה וכמלאך משרת והשיב לו השי"ת שמאותו טעם שנתתי התורה