עצי חיים על מועדים רנה
Atzei Chaim Moadim 255 · עצי חיים על מועדים · free full Hebrew text
Open in the reader →לישראל ולא למלאכים מכח טענת כלום יצה"ר יש בכם מאותו טעם נבחר אהרן לכהן לה' ולא משה ויותר כבוד שמים מתרבה ע"י שעובד מי שהוא בעל גשם עכ"ד החן טוב ובזה פי' ביש"מ שם הא דפירש"י שהי' אהרן בוש וא"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת היינו שהי' אהרן בוש בהעריך עצמו מלובש בגשם לנגד משה משולל הגשם וא"ל משה למה אתה בוש ר"ל בשביל זה עצמו שאתה בוש לכך נבחרת עכ"ד זללה"ה ע"ש וא"כ מבואר דמי שהוא עובד השי"ת והוא קצת בעל גשם זהו זכות גדול וכבוד שמים נתרבה אם הוא קדוש לא' וי"ל דזשה"כ בפ' שמות מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים ופירש"י מה זכו ישראל שאוציאם ממצרים היינו דזה משה האיש אשר הרגיש בנפשו כי קדוש הוא לה' והרי נקרא איש א' ואין לו שום נסיון בעבודתו וכמו מלאכי רומה לכן אין מגיע לו שכר וא"כ ה"נ מה זכו ישראל להוציאם ממצרים ואמר לו השי"ת בהוציאך את העם ממצרים היינו שהם מוטבעים בטבעם אשר הנחילו לעצמם במצרים כאשר התערבו בגוים ועכ"ז תעבדון את הא' א"כ גדלה ונפלאה זכותם עד שיש להם ע"ז שכר הרבה והם כדאי בעבור זה שיגאלו ממצרים
ולכן י"ל דזה הוא הענין אשר צוה ה' אותנו לאכול מצה בלילה הזה אשר הוציאנו ה' ממצרים אבל איני יוצא ידי חובתו כ"א באותו מין אשר הוא בב"ת חמץ כדי להורות לנו סיבת הנס כיון דבזכות זה נגאלו משום שהי' עלולים לחטא ע"י שנתערבו במצרים ה"נ כדי לקיים מצותו ית"ש במצות מצה אך בזה ירצה המצוה באותו המין אשר עלול להיות חמץ ובזה דייקא אם נשמור אותה שלא תהי' חמץ אז הוא חידוש ונסיון וקדוש הוא לקיים מצות הקב"ה אבל מה שאיני בב"ת חמץ איני מקיים המצוה של מצה
ובזה נבוא לבאר כל הנ"ל הענין שהי' במצרים ע"ד הזה דהנה ידוע דפרעה ראה באיצטגנינות שלו שעתידין ישראל לחטוא במדבר וכמאה"כ ראו כי רעה נגד פניכם ופירש"י שאותו כוכב עולה לקראתכם וכו' וע"כ פרעה שאל את משה באיזה זכות יגאלו ממצרים ואם דעי"ז שעשו את העגל נתרבה זכותם במה שקבלו התורה על ההר הזה א"כ אתם למה ודבריכם למה היינו דמשה ואהרן וכל שבטו של לוי שלא חטאו בעגל מה זכות יש להם וכמו ששאל משה בתחלה באיזה זכות יגאלו ממצרים ופרעה לא ידע דגם זה שהי' ישראל וגם שבטו של לוי במצרים זה רד"ו שנים ובכל זאת האמינו בה' לקבל התירה הזאת והקדימו נעשה לנשמע יש שכר לפעולתם וכדאי הם שיגאלו ממצרים
ויתבאר המדרש וירא א' שעתידין לומר אלה א' וגו' וידע א' שעתידין להקדים נעשה לנשמע היינו כי שניהם הם לטובה שבשעה שהקדימו נעשה לנשמע לא הי' חידוש ורבותא כ"כ כיון שישראל זרע קודש מחצבתם בני אברהם וכו' אם הם מאמינים בני מאמינים אבל החידוש הוא במה שהוא זכור לנו להגדיל זכיותינו של קבלת התורה ע"י מעשה העגל דבזה כבוד השמים יותר מתרבה אם בנסיון גדול יכבוש היצה"ר לא מצד הטבע קבלנו עלינו התורה
ויבואר המדרש בלשון זה הושפל ובלשון זה הוגבה היינו שמלשון זה אשר הושפל שהי' בוש מלהקריב לה' אבל אדרבא כיון שזה הוא המובחר וכבוד שמים נתרבה יותר דמי שהוא עלול לחטוא בהנה ואם עובד בזה השי"ת ונרצה לו לכפר עליו וכמו שמצינו הדוגמא לזה דממון שישנו עליו בב"ת חמץ זהו אשר יובחר בו לקיים בו המצוה דמצה ולכן בלשון זה הוגבה להיותו כהן גדול מאחיו כיון שהוא מתהלל יותר ע"י המעשה אשר הושפל בעיני עצמו ויתרבה עי"ז זכותו יותר
כא) מסכת פסחים דף ד' בגמ' בעא מיני' מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו על מי לבדוק על המשכיר לבדוק דחמירא דידי' הוא או דילמא על השוכר לבדוק דאיסורא ברשותי' קאי ופירש"י שהרי עתה הבית שלו והקשה בפנ"י דבסמוך מסיק רש"י גופא דכיון דבדיקת חמץ דרבנן מספקא לי' לבעל האיבעיא טורח זה על מי