עצי חיים על מועדים רנג

ששאל עלי' דיינין לי' על שם סופו ועובר עלי' כאילו גם עכשיו כבר שלו הוא אבל מ"מ להתיר לא אמרינן הואיל דמ"מ השתא לא שאל עלי' עדיין וגם רבה ס"ל דאסור לאפות מיו"ט לחול מטעם דגם בתר השתא אזלינן אלא דהא דאין לוקין דלענין הצלה הוי זה חומרא דאזלינן על שם סופו והיינו דלכל מילי אזלינן בזה בתר החומרא דאם החומרא לילך בתר השתא אזלינן בתר השתא ואם החומרא לילך ע"ש סופו אזלינן בתר סופו וגם דהצלה הוא חומרא

והנה בפר"ד ד"ד הקשה מהא דמצינו במדרש במה שאמר מסה מי אנכי וגו' וכי אוציא את בנ"י ממצרים היינו באיזה זכות אוציאם א"ל הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' וגו' הוי יודע שבשביל שעתידים לקבל התורה הם נגאלים הרי מפורש שהקב"ה דן את ישראל ע"ש העתיד והקשה ממה דאיתא במדרש ראה ראיתי וגו' זו ראיית מעשה העגל כי ידעתי את מכאוביו יודע אני כמה עתידין להכאיבנו במדבר הה"ד וירא און ולא יתבונן כיצד בשעה שיצאה הגר אמר הקב"ה אינו דן את האדם אלא בשעתו וכו' ותי' שזה מחסדיו ית"ש שאם אדם עתיד להטיב מעשיו הוא מסתכל ומטיב עמו ע"ש העתיד אך אם עתיד לחטוא איני מסתכל בזה ודן אותו לפי שעתו עכ"ד הפר"ד באורך ולהנ"ל י"ל דהוא מדינא והקב"ה שומר משמרתו של תורה כדת וכהלכה דהא כן מצינו באופה מיו"ט לחול דאין לוקה מטעם הואיל דלענין הצלה דיינינן ע"ש סופו דילמא מיקלעי אורחים וחזי לי' השתא נמי חזי לי' אבל מ"מ אסור לאפות דהא זה הוא לטובתו של אדם שלא לעבור על איסור וזכות הוא לו לכן לענין איסור אזלינן בתר השתא וכיון דהשתא לא חזי לי' אסור לאפות שלא לצורך

וי"ל עוד עפ"מ שהקשו התוס' בפסחים שם בהא דמצינו מעשר שני אין יוצא בה בפסח וכן הא דאבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה והא של גבוה נמי חשוב כשלו הואיל ואי בעי מיתשל עלי' ותי' ר"י דשאני הנהו דכתיב בהו קודש לה' אע"ג דאי בעי מיתשל עלה חשוב הכתוב של גבוה ע"ש וי"ל דכן בישראל שראה הקב"ה מעשה העגל מ"מ לפי השתא שלא חטאו אינו מסתכל הקב"ה מה שיהי' לעתיד דהא בישראל ה' א' עמנו כדכתיב ה' א' עמו וע"כ נחשבנו של הקב"ה וכמו התם אע"ג דאי בעי מיתשל חשבם הכתוב של גבוה

ויש לבאר בזה משה"כ שאמר פרעה לבנ"י יה' כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם ופירש"י וכשחטאו ישראל בעגל אמר משה בתפלתו למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם זו הוא שאמר להם ראו כי רעה נגד פניכם מיד וינחם ה' על הרעה ע"כ ומבואר מזה דפרעה הזכיר להם מה שעתידין לחטוא ועל כן לא יגאלו ישראל ממצרים אבל כיון דבהקדש דכתיב בהו לה' לא דיינין ע"ש העתיד כדי שיתחלל מקדושתו ולא אמרי' הואיל וא"כ גם בישראל דאיקרי קודש לה' הדברי הכתוב הנ"ל לא דיינינן לרעה ע"ש העתיד וע"כ אמר פרעה יה' כן ה' עמכם היינו שלא יה' ח"ו ה' עמהם ויש לדון אותם ע"ש העתיד ולכן ראו כי רעה נגד פניכם היינו לפניכם מה שיהי' לעתיד בחטא העגל אבל לא כן הוא דבין כך ובין כך קרוים בנים וה' א' עמנו אל יעזבנו דאינו מסתכל לעתיד על הרעה רק לטובה

ויבואר הכתוב קודש ישראל לה' ראשית תבואתה וכפל הלשון ר"ל דהם קודש לה' דלא אזלינן ע"ש סופו לרעה כיון דכתיב בהו קודש לה' וגם הם כמו ראשית תבואתה היינו תרומה דאמרינן הואיל ואי בעי מיתשל וכמו בחלה דאיקרי תרומה דכתיב תרומו תרומה דאזלינן ע"ש סופו כדי לעבור בב"י ולכן כל אוכליו יאשמו וגו' ר"ל פרעה והמצריים ששעבדו בישראל ולא רצו להניחם לצאת ממצרים מטעם שעתידין לחטוא אבל אינו כן דאינו מסתכל הקב"ה ע"ש סופו לרעה רק לטובה מסתכל הקב"ה לעתיד

וזש"ה זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו וגו' והמדרש הנ"ל מעשה ברוכל וכו' דהנה אאזלל"ה בייט"ל פירש זאת תהי' [דייקא לעתיד] תורת המצורע המוציא רע ביום טהרתו שלא יזכור ביום ההוא מה שהי' רק מה שתהי' לעתיד לבל יבהלוהו רעיוניו ואז והובא תיכף אל הכהן בחי' עובד כי אם מהרהר בתשובה בלבו