עצי חיים על מועדים רנב

של נו"נ מוכח דאסור עמל"פ ואם לא יהי' מקריבים זבחי פרעה מוכח דמותר עמל"פ וזש"ה כי ממנו נקח לעבוד את ה' היינו מזה נבוא ראי' לעצמינו לעבוד את ה' אם מותר עמל"פ מזה שהוא יתן להם לעצמם זבחים ואם יהי' מותרים להקריב ביו"ט ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה היינו כי לא נדע אם כשיטת הפוסקים דגם מדינא אסור עמל"פ או רק מדת חסידות ומזה דנראה אשר יצוה ה' אם מותר להקריב נו"נ של רשות ביו"ט מזה נוכיח האיך הדעת תורה נוטה וכנ"ל וז"ש מה העבודה הזאת לכם היינו דשאלת הרשע דעבודת אכילת קרבן פסח מה עבודה יש בה לכם ולא לגבוה היינו לפי דעתו לא בטל חלק הדיוט לגבוה כיון שעיקר כוונתו לצורך עצמו ולא לגביה אך לאכול לתאוותו ולא למצוה והיינו שאמר ולפי שכפר בעיקר דעיקר אכילת ק"פ הוא לגבוה וע"כ הקהה את שיניו במה שאוכל שלא לש"ש ולדידי' לא בטל חלק הדיוט וע"כ אמור לו בעבור זה עשה ה' לי וכמו שפירש"י בעבור זה שאקיים מצותיו היינו דעיקר העבודה באכילת ק"פ במה שמקיים מצות ה' ובטיל חלק הדיוט היינו אכילת האדם לצורך גבוה אבל החכם לא אמר לכם כי אם אתכם ואינו פירושו כמו לכם לעצמיכם וע"כ אמור לו כהלכות הפסח דהוא העיקר הלכות הפסח היינו המצוה וז"ש המדרש זה ישפיל וזה ירום דהנה אהרן במה שעשה את העגל כוונתו הי' לשמים להטעותם עד למחר שיבא משה אך במעשה הי' כמו שהי' ואם אמרי' דחלק הגבוה מבטל לחלק הדיוט לא חטא אהרן כלום וכמו דאמרי' בקרבנות דחלק הדיוט בטל לגבוה וזה שאמר דזה קרבן אהרן מרומז מה שהי' ויצא העגל הזה דמקרבנות מוכח דעיקר מה שהוא לגבוה וחלק הדיוט בטיל לגבי גבוה ואינו נחשב לכלום חלק ההדיוט

יט) זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו וגו' ובמד"ר מעשה ברוכל אחד שהי' מחזיר בעיירת של צפורי מכריז מאן בעי למיזבן סמא דחיי אוריקי לי' כ"ע הוציא להם ספר תהלים והראה לתם מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב וכו' לכך משה מזהיר לישראל זאת תהי' תורת המצורע והוא פלאי דמה הוסיף הרוכל הזה לבאר יותר מן הפשוט שמבואר בהכתוב וזיל קרי בי רב ומה בעי בזה בפרשה דהכא, גם לפרש הכתוב בפ' שמות ויאמר משה וגו' מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים פירש"י מה אני חשוב לדבר עם המלכים ואם חשוב אני מה זכו ישראל שיעשה להם נס ויל"ד דמשמע דהא בהא תליא דאם הוא חשוב לא זכו ישראל ואמאי ויאמר כי אהי' עמך וגו' בהוציאך את העם ממצרים וגו' פירש"י השיבו על ראשון ראשון שאמרת מי אנכי כי אלך אל פרעה לא שלך היא כי אם משלי כי אהי' עמך וששאלת מה זכות וכו' ויל"ד דאע"פ שהכל הוא משל הקב"ה מ"מ בזה לא השיבו על מה שאמר משה מה אני חשוב דעכ"פ השליח ג"כ צריך להיות חשוב לדבר עם המלך גם אם המשלח כדאי היא לעצמו, גם לבאר הכתוב ירמי' ב' קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם נאם ה' ודקדק בפר"ד דרוש כ"ב דלאיזה תכלית איצטרך קרא לדמות את ישראל לשני דברים דהיינו קודש ותרומה דמגמ' קידושין דף נ"ג מוכח דפירוש ראשית תבואתה היינו תרומה שהקשו והרי תרומה דאיקרי קודש כדכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה ע"ש

ונראה עפ"ד הגמ' בפסחים דף מ"ו ע"ב האופה מיו"ט לחול רב חסדא אמר לוקה ורבה אמר איני לוקה ומפרש בגמ' דפליגו אי אמרי' הואיל ואי מיקלעי אורחים חזו לי' השתא נמי חזי לי' ואמרי' עוד שם בגמ' דר"א ור' יהושע פליגו ג"כ בזה אם עובר על חלה שכבר הורמה והחמיצה בב"י משום הואיל ואי מיתשל עלי' דידי' הוא ועובר עליו בב"י דהוא חמץ שלו וכתב בבעל המאור אע"ג דרבה ס"ל לענין מלקות דאינו לוקה מ"מ מודה דלכתחלה אין לו לאפות משום הואיל וכן כתב התוס' בפסחים שם דהואיל להתיר לא אמרי' רק להחמיר ועי' במלחמות דהא דאינו לוקה משום הואיל היינו לחומרא דהצלה היינו חומרא דמלקות תחת מיתה עומדת ורחמנא אמר והצילו העדה ע"ש ומבואר מזה דאע"ג דהשתא לאו דידי' הוא אלא של כהן מ"מ אי מיתשל עלי' ושלו הוא לאחר