עצי חיים על מועדים רלח

בקידושין דף מ' תלמוד גדול שמביא לידי מעשה א"כ י"ל דע"י הלימוד ובזה הוא בא יבוא אח"כ לידי מעשה הו"ל כאלו כבר עשה כיון דהקב"ה דן את האדם ע"ש סופו וע"כ תקנתו של לה"ר שהפסיד את כל המצות רק ע"י התורה ונחשב לו כאלו יש לו המצות אשר יעשה אח"כ ע"י התירה וז"ש המדרש מאן בעי למיזבן סמא דחיי היינו כמו סם חיים שבא לקיים את החיות וא"כ הוא מועיל לשעתו תיכף ומיד וע"כ אמר מי האיש החפץ חיים תיכף עי"ז שאוהב ימים לראות טוב היינו שמסתכל בטוב אשר יעשה לעתיד נצור לשונך מרע דתקנתו ע"י התורה וגם כשהוא רק סור מרע ולא עשה עוד המצות נחשב הוא כאלו עשה טוב דמה שעתיד להיות דן הקב"ה כאלו הוא בשעתו ונידון ע"ש סופו לטובה וכן הוא המצות הוא כסם חיים דמה שעתיד להיות ייטיב ה' עמנו מתחלתו קודם שנעשה ע"ש העתיד לטובה

יא) בפ' צו זאת תורת העולה וגו' ודקדקו הלשון דהו"ל זאת העולה גם כפל הלשון הוא העילה ובפ' בא והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו' ובהגדה מבואר דזהו שאלת הרשע וא"כ יל"ד מהו התשובה דזבח פסח הוא לה', גם דהול"ל זבח פסח אשר פסח, לה' למה כתיב הכא והנה בהגדה אמרי' בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל וקשה ממאי משמע דלי ולא לו וגם למה לא הי' נגאל ועוד מה חטא הרשע בזה שאמר לכם גם להבין הכתוב בפ' בא כל עדת ישראל יעשו אותו וברש"י למה נאמר וכו'

ונראה עפ"ד א"אזללה"ה בייט"פ לשה"ג אות כ"ו לבאר ע"ד אגדה הא דאין שוחטין את הפסח עה"י ואפי' למ"ד שוחטין מ"מ לכתחלה מהדרינן שלא יהא על היחיד וכמבואר בפסחים דף צ"ה ע"ש, עפ"מ דאיתא בנזיר דף כ"ג ובהוריות דף יוד דאר"י לענין פסח אחד אכלו לשם פסח ע"ז נאמר צדיקים ילכו בם אחד לשם אכילה גסה ע"ז נאמר ופושעים יכשלו בם ור"ל רשע קרית לי' פסח מיהו קעביד ע"ש וברש"י ומבואר שצריך לאכול הפסח לשם מצוה ואי אכלו שלא לשם מצוה אלא להנאתו ולתאותו פושע קרי לי' ר' יוחנן ולכן לענין אכילת פסח מפני דלאו כל אדם יכול לכוין לש"ש במידי דאכילה שיש בו הנאת הגוף משו"ה אמרה תורה שלא לשחוט עה"י כ"א למנות עוד אתו ואז מסתמא כל אחד יבחר איש היודע לכוין באכילתו ותעלה כונתו גם למי שאינו יודע וכדאשכחן גבי הא דהכל כשרין לכתוב הגט ואפי' חש"ו ופריך והא לאו בני דיעה נינהו ופירש"י ואינם יודעין לכתוב לשמה ומשני בגדול עומד על גביו הרי דאפי' קטן שאינו יודע לכוין לבמה מהני עומד ע"ג ע"ש באריכות

ולעד"נ להוסיף יותר נופך דהא אין מבואר בגמ' דהא דאין שוחטין עה"י משום דצריך ליבחר אתו איש היודע לכוין באכילתו וגם יש לבאר הא דאמרי' בגמ' פסחים דף ס"ד אין לך כל פסח שלא נמנה עליו עשרה בני אדם ויותר ובודאי כונה מיוחדת היתה בזה להיות הפסח בעשרה שיאכלו כאחד ונראה עפמ"ש א"אזלל"ה בייט"ל פ' יתרו עה"פ ויקח יתרו וגו' עולה וזבחים וגו' כי גלוי וידוע שהאדם צריך לעבוד את בוראו בכ"ע ובכל שעה ואפי' בעת אכילתו יהי' כוונתו לש"ש ולבו יהא דבוק בו ית"ש וזו אחת מעבודת הקשות אמנם לחם הקדוש הנערך על השלחן הטהור בביהמ"ק הי' בניקל לאכלו בקדושה לשם ה' ולא למלאות תאותו ונמצא בעת אכלו הי' לאותו לחם ב' פנים גשמי ורוחני וז"ש לחם פנים שיהא לו ב' פנים כי תהי' לפני תמיד אפי' בעת אכילתך וזה הטעם שנאסר בשר תאוה במדבר ולא הי' רשאים לאכול אלא שלמים עכ"ד ז"ל ולפ"ז י"ל דמה"ט אין לך כל פסח שלא נמנו עליו פחות מעשרה דהא כל בי' עשרה שכינתא שרי' וא"כ עשרה שאכלו את הפסח ביחד והי' שכינה שרוי' ביניהם בניקל הי' להם לכוין באכילתם בלתי לה לבדו וכמו שמצינו בלחה"פ שהי' מכוונים באכילתם לשמים ולכן הפסח אינו נאכל עה"י רק באוכלים מרובים כדי לצאת ידי חובת הפסח ע"י כוונתם כשהשכינה שרוי' ביניהם בכוונה לשמו ית' ועי' מ"ש בדרושים לשה"ג