עצי חיים על מועדים רלז

ע"ד אגדה לחלק בין הענינים עפ"ד הפר"ד שכתב דהנה מצינו במדרש במה שאמר משה מי אנכי וגו' וכי אוציא באיזה זכות אוציאם א"ל הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' וגו' הוי יודע שבשביל שעתידים לקבל התורה הם נגאלים הרי מפורש שהקב"ה דן ע"ש העתיד וקשה ממה דאיתא במדרש ראה ראיתי וגו' הה"ד וירא און ולא יתבונן כיצד בשעה שיצאה הגר אמר הקב"ה אינו דן את האדם אלא בשעתו וכו' אבל התירץ לזה מבואר שזה מחסדיו ית"ש שאם אדם עתיד להטיב מעשיו הוא מסתכל ומטיב עמו ע"ש העתיד אך אם עתיד לחטוא אינו מסתכל בזה ואינו דן אותו אלא לפי שעתו ועפ"ז מפרש המדרש לא הביט און ביעקב שאינו מסתכל בעבירות שבהן אבל במצות הקב"ה מסתכל לעתיד שנאמר ה' א' עמו וראי' לזה אמר א' מוציאם ממצרים ששם מתברר שמסתכל בטוב העתיד ולא ברע העתיד עכ"ד הפר"ד ע"ש ולפ"ז י"ל דה"נ בדשיל"מ אמרי' דהוא נידון ע"ש סופו להטיב כיון שעתיד להיות מותר אמרי' דהרי הוא כאלו כבר הותר ומיקרי עתה כאלו הוא הותר על שם העתיד שיהא מותר אבל אם כתב הגט על דבר. שצריך ביעור ושריפה לא אמרי' דהרי הוא כאלו נשרף ואינו בעולם דבדבר רעה לא אמרי' שהוא נידון ע"ש סופו ואנו דנין אותו כמו שהוא בשעתו שלא נשרף עדיין

והנה אמר פרעה לישראל להיפך מזה כיון שהוא לא ידע את ה' היינו ממדת חסדו ית"ש אלא ממדת א' שהוא דין וע"כ אמר דאינם ראוים שיצאו ישראל ממצרים כיון דעל הטוב לא יסתכל השם במה שעתיד להיות אח"כ ואמנם על הרעה יסתכל השם על העתיד וע"כ אמר להם יה' כן ה' עמכם וגו' ר"ל דהא מהכתוב שנאמר ה' א' עמו מוכח דהקב"ה מסתכל לעתיד על הטוב שיעשה האדם והיינו דמשמעות ה"א עמו משמע דבזה ה' עמנו היינו להסתכל לעתיד לטובה ואמר פרעה לבני ישראל יה' כן ה' עמכם וגו' ר"ל דלא כן הוא דעל הטוב לא יסתכל הקב"ה אבל ראו כי רעה נגד פניכם היינו דאמנם לרעה יסתכל השי"ת על העתיד להיות ובזה הוא נגד פניכם כאלו הוא נגד פניו וכבר נעשה וא"כ כיון דעל הרעה יסתכל לעתיד ועל הטוב לא יסתכל א"כ איפוא באיזה זכות תגאלו ממצרים אבל באמת ממדת חסדיו ית"ש דעל הרעה לא יסתכל לעתיד ועל הטוב ה' יראה מה שעתידין ישראל לעשות

ובזה יתבאר הכתובים זכור את היום הזה אשר יצאת ממצרים וגו' כי בחזק יד הוציא ה' אתכם והיינו כמו שכתב א"ז זללה"ה ביש"מ פ' בא עפ"ד האלשיך בפ' שלח עה"פ כי העלית את העם הזה בכחך דהי' צריך אז כח וחזק יד משום שהי' עליהם קטרוג משרי מעלה מה נשתנו אלו מאלו עכ"ד והנה אע"פ שאמרו מה נשתנו אלו מאלו הללו וכו' מ"מ הוציא ה' אותנו משום שהקב"ה ראה לנו לטובה על העתיד שיקבלו ישראל את התורה וכבר הבאתי דמשום הכי דשיל"מ ל"ב כיון דמדותיו של הקב"ה לידון את האדם על מה שעתיד להיות אח"כ לטובה כאלו הוא עתה לשעתו משויה דשיל"מ ל"ב דהוא ג"כ נידון ע"ש סופו והו"ל כאלו הוא עתה מב"מ האיסור עם ההיתר וע"כ אמר הכתוב אח"כ דמשו"ה לא יאכל חמץ וכדברי הרמב"ם דמלא יאכל משמע אפי' חמץ כל שהוא והיינו דאם נתערב חמץ כל שהוא בתערובות לא בטיל משום שהוא דשיל"מ והטעם דדשיל"מ נידון ע"ש סופו והו"ל מב"מ וא"כ א"ש דאסמכי' הכתוב הכא משום שהי' בחזק יד ע"י הטענה דמה נשתנו אלו מאלו וא"כ אמרי' דהקב"ה דן ע"ש סופו לטובה וא"כ משו"ז לא יאכל חמץ אפי' כ"ש על ידי תערובות דמזה מוכח דדשיל"מ לא בטיל

ויתבאר הכתוב זאת תהי' תורת המצורע וגו' דהנה להנ"ל מבואר דהקב"ה דן האדם ע"ש סופו מה שעתיד להטיב והנה בגמ' ערכין דף ט"ו אר"ל מ"ד זאת תהי' תורת המצורע זו הוא תורתו של מוציא שם רע ופירש בעיון יעקב כלומר שזה תקנתו שיעסוק בתורה ע"ש וי"ל דמשו"ה תקנתו של בעל לה"ר רק ע"י התורה דהנה ידוע מה שהביא בחובת הלבבות דבעון לה"ר אפי' המצות שעשה הוא מפסיד הכל והנה אמרי'