עצי חיים על מועדים רלט

אות י"ז הטעם למה הפסח צריך לשמה יותר משאר הקרבנות

ויתבאר דזהו שאלת הרשע מה העבודה הזאת לכם וי"ל ע"פ המבואר בגמ' נזיר ובהוריות הנ"ל דע"י שאכל שלא לש"ש רשע קרי לי' וא"כ הרשע יאמר דאין לאכול הפסח בצירוף רבים יחד כי אם כל אחד לבדו דהא לא איכפת לי' אם נאכל שלא לש"ש וע"כ בא בשאלתו מה העבודה הזאת לכם ר"ל לכם רבים משמע כמבואר בפסחים דף כ"ב ע"ב שלש שנים יהי' לכם ערלים לכם לרבות הנטוע לרבים וע"כ יאמר הרשע כי כל אחד הוא לבדו יאכל ולכן התשובה אל הרשע לכם ולא לו ר"ל כי לו לבדו אין השראת שכינה עמו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל היינו לאכול הפסח בצירוף יחד בתוך הכלל כי היכי שיהי' השראת שכינה אתו ובזה כפר בעיקר ר"ל כי הוא אינו מאמין אשר שכינתו ית"ש הוא עם ישראל ולכן אלו הי' שם לא הי' נגאל כענין שנאמר אשר פדית גוי וא' ואמרו במדרש לי ולכם הוא הגאולה היינו שבזה אנו נגאלים אם לא ח"ו בזכות למענו יעשה כיון שהשי"ת כביכול נגאל עמנו מתוך גאולתנו דבכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם וא"כ דהוא אינו מאמין בזה אשר השראת השכינה הוא על ישראל וא"כ מה זכות יש לו שיגאל עם כלל ישראל וזשה"כ והי' כי יאמר אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם כנ"ל למה צריך לאכול הפסח ברבים והיינו לכם בתוך רבים ואמרתם אליו זבח פסח הוא לה' ר"ל כי צריך לאכול הפסח לשם ה' וא"כ ביחיד לאו כל מוחא סביל דא לאכול רק לשם ה' וע"כ העבודת הפסח בא ברבים כדי לזכות בזה לכוין לשמו ית' וזש"ה כל עדת ישראל יעשו אותו וכמו שאמרו חז"ל אין עדה פחות מעשרה וכל בי' עשרה שכינה ביניהם וזה הטעם שאמרו בגמ' דאין פסח פחות מעשרה כדי שיהא לבנו בטוח לאכלו לשם ה' ע"י השכינה הקדושה השוכן אתנו בתוך בני ישראל, ויתבאר הכתוב זאת תורת העולה הוא העולה דהנה במדרש תני ר"ש בן יוחאי אין העולה באה אלא על הרהור הלב ממי את למד מבניו של איוב דכתיב והשכים בבוקר והעלה עולות מספר כולם כי אמר אולי חטאו בני וברכו א' בלבבם הדא אמרה העולה אינה באה אלא על הרהור הלב וי"ל דהרהור הלב היינו אם עשה מצוה בלא כוונה לשם ה' וא"כ חטא בזה בלבו וממנו הרי אתה למד דאם צריך להביא עולה לה על אשר לא עשה מצוה בכוונה וא"כ כש"כ דהעולה שהיא לכפרה כיון דאין קטיגור נעשה סניגור וא"כ בודאי שצריך להיות בכוונה ורעותא דלבא והיינו שאמר זאת תורת העולה הוא העולה ר"ל כמו שהיא העולה דבאה כל עיקר לכפר על הרהור הלב ממנו תלמיד האיך לקיים עצם העולה שתהי' לפני ה' בכוונת הלב ומייתי המדרש הכא מאיוב שהשכים בבוקר והעלה עולות לכפר על הרהור הלב והכא נמי נאמר צו לשון זירז שצריך להשכים בבוקר כי מהזריזות הוא מה שנעשה בכוונה ובלב שלם ולכן גם איוב השכים בבוקר להעלות העולות

יב) ויקרא אל משה וגו' ובמדרש הה"ד ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו וצ"ב יקריב אותו לרצונו לפני ה' ופירש"י יקריב אותו מלמד שכופין אותו לרצונו הא כיצד וכו' לפני ה' מה ת"ל וכו' והוא מדברי הגמ' בזבחים ע"ש ולענ"ד לפרש ע"ד אגדה גם לפרש דכתיב בפ' בא והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח וגו' ויל"ד דהול"ל זבח פסח אשר פסח, למה כתיב הכא לה' ובהגדה מבואר דזהו שאלת הרשע והתשובה בעבור זה עשה ה' לי וגו' לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל וקשה אמאי לא משיבין לו כאמור בתורה ואמרתם זבח פסח וגם ממאי משמע דלי ולא לו ולמה לא הי' נגאל בשביל זה השאלה וגם אמאי נקרא רשע ואי משום שאמר לכם הא גם החכם אמר אתכם וכבר האריכו בזה הדקדוקים במפורשים

ונראה עפ"ד רש"י ז"ל ביצה דף כ"ז גבי חלה או תרומה שנטמאת שאסור לשורפה או לתתה לפני כלבו ביו"ט אע"ג דהבערה לצורך הוא משום דרחמנא אחשבי' להבערתו דכתיב באש תשרף הילכך מלאכה הוא וכתבתי לבאר דברי רש"י בסוגי' די"ד שחל להיות בשבת עיי"ש והנה כתב כ"ק אאמו"ר הגאה"ק זללה"ה בקדיו"ט פ' ויקהל