עצי חיים על מועדים כא

ועולות ובמה שצוה להביא ציד לאכילתו עשה אז פועל דמיוני לזה וז"ש המדרש אם לקרבנך הקרה ה' שנאמר והנה איל אחר למאכליך עאכו"כ כי הקרבן והאכילה שניהם על קוטב אחד יסובו כי בהקרבן עשה פועל דמיוני לעד ולדורות עאכו"כ בפועלת האכילה שהוא נצרך על זמן שאין לנו שום תקנה לא כהן בעבודתו והוא דבר הכרחי יותר מהקרבן שהוא בזמן שהביהמ"ק קיים על מכונו עם הכהנים והלוים, עכ"ד הקדושים, והנה הא דמביאין עולות וקרבנות לכפר הוא משום אותן ימים שקדמו לבריאת עולם כנ"ל דמנחת יהודה וירושלים הוא משום ימי עולם ושנים קדמוניות וזשה"מ אחר ענין עקידה אמר הקב"ה לך בשמחה אכול לחמיך כי כבר רצה וגו' ר"ל שהבטיחו הקב"ה לאברהם אבינו אשר יקבל קרבנותינו מאתנו וכן גם שלחנו של אדם מכפר כמו הקרבן וכל זה הוא משום שכבר רצה א' מעשיך היינו כבר קודם בריאת עולם רצה לברוא אותנו כמו שאנחנו הם ואעפי"כ חפץ בנו ה' לברוא אותנו ועל כן אכול בשמחה לחמך שלחנו של אדם שהוא מכפר כמו הקרבן שפעלו כל זה האבות פועל דמיוני לדורות עולם

ויתבאר דברי המדרש דלכן בר"ה נאמר ועשיתם אמר הקב"ה מעלה אני עליכם כאלו היום בראתי אתכם ר"ל דהיום בר"ה זמן תשובה והשי"ת ברוב רחמיו יקבלנו בתשובה כריח ניחוח בזה אשר יחשב לנו כאלו היום הוא העת הבריאה ואמר הקב"ה לברוא אותנו אף כי גלוי לפניו טענת המלאכים אשר הוא מזומן לחטוא בהנה ואעפי"כ רצה בנו וברא א' אדם על הארץ וא"כ באופן זה ברא ה' אותנו ויבואר ג"כ המדרש כשם שעמדת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס והיינו משום שכן בתחלת הבריאה הי' ברצונו שיהי' אפי' אם עתיד לחטוא וע"כ יצא בדימוס כך סימן לבניך שיעמדו בדין ביום הזה בעת שהי' תחלת הבריאה היינו בר"ה שבו נברא האדם ויצאו לפני בדימוס כיון שבתחלת הבריאה ראה את הכל ואפ"ה רצה לברוא אותנו וזה כל האדם ראשית יסודו מימי קדם

יד) תקעו בחדש שופר כי חק לישראל הוא משפט לא' יעקב וקשה כפל הלשון גם דהו"ל משפט ליעקב עוד במדרש ר' יהודה ברבי נחמן פתח עלה א' בתרועה וגו' בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין עולה מאי טעם עלה א' בתרועה ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים דכתיב ה' בקול שופר אימתי בחדש השביעי וצריך להבין מדוע ע"י השופר עומד הקב"ה מכסא דין לכסא רחמים

ונראה עפימ"ש באור החיים פ' תבא עה"פ ובאו עליך כל הברכות האלה והשגוך כי מדותיו ית"ש על הדופק על רחמיו ימלא ה' משאלותיו להריק עליו טובה כאשר יחפוץ אלא שבהגעת הטובה למטה ישפטו סנהדרי מעלה אם ראוי אם אינו ראוי לא יגיעו לזה אמר והשיגוך הברכות שזה הוא עיקר ההבטחה שלא יתעכבו בבתי דינים שלמטה עכ"ל והנה בגמ' ר"ה דף ט"ז א"ר יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן עיי"ש וא"כ מבואר דאחר שתוקעין אין שטן ואין פגע רע ואם כן ע"י התקיעות אין כאן משטין ואין צריך להביא הדבר לפני השופטים אשר ישפטו הם אם ראוי או לא כיון שאין מי לתבוע דינא ח"ו כיון שהשטן מעורבב ע"י התקיעות אך המשפט לא' היא היינו לפני הקב"ה בעצמו כביכול ולא לפני השופטים שרי מעלה ועל כן בזה אשר אנחנו דופקים על רחמיו ימלא ה' כל משאלותינו לטובה דהא מלפניו אך טוב וחסד ירדפנו כל הימים וזש"ה בשעה שישראל נוטלין שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין היינו כיון שבכל השנה ישפטו סנהדרי מעלה אם ראוי הוא והיינו כסא דין שמתנהג העולם עפ"י דין וע"י השופטים אבל ע"י השופר שהשטן מעורבב אזי משפטינו מלפניו יצא ואין כאן שטן ופגע רע ולכן יושב על כסא רחמים כיון שכן הוא המדה להריק טובה לכל אשר יחפוץ ובזה יתבאר ג"כ דברי הגמ' אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות שופרות, מלכיות כדי שתמליכינו עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר והיינו כדי שתמליכינו עליכם ר"ל שלא ישפטו סנהדרי מעלה אם יגיע הטוב או לא ח"ו כי אם הקב"ה