עצי חיים על מועדים קסז

הטו"ז עפי"מ שכתב בייטב פנים מאמר הוד והדר אות ב' לפרש דברי המדרש וירא ישראל וגו' אז ישיר וגו' ובמדרש מיום שנברא העולם לא הי' אדם שאמר שירה עד שבאו אלו ואמרו שירה ויש להבין הך גופי' טעמא מאי, ביאור הדבר מי שנותנים לו נדבה ומתנת חנם צריך לתת שבח והודאה עבורו לבלי היות כפוי טובה משא"כ מי שפורעין לו מה שמגיע לו מהדין א"צ המקבל ליתן הודאה כי את שלו הוא נוטל וה"ט כי הראשונים אדם והאבות לא אמרו שירה כי נטלו בזרוע ובדין הי' שיעשה להם ניסים וא"צ להודות משא"כ כשיצאו ישראל מארץ מצרים ערום וערי' בלא מומעש"ט לכן אמרו שירה שידעו שכל הנעשה להם הוא בתורת נדבה וחסד וצריכים להודות ולהלל עכ"ד עיי"ש, והנה בתוספות יו"ט פ"ז דברכות פי' אמאי תקנו בברכת התורה לומר ברכו את ה' ובברכת המזון תקנו לומר הלשון נברך אלקינו ולא תקנו בתרווי' בחד נוסחא ומפרש כי המזון הדין ניתן לכלכל את ברואיו ולפיכך תקנו זה השם שהוא מדת הדין והוראתו אדנותו אבל התורה לא נתנה אלא בחסדו כדאמר למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר כי איזה שורת הדין הניתנות להודיע דרכיו ומשפטיו לברואים והרי לא עשה כן לכל גוי אף שהם ג"כ ברואיו ולפיכך תקנו בברכת התורה שם זה שהוא מדת הרחמים עכ"ד ולפי זה יש לומר דזה כוונת הלבוש דבפורים קבעו למשתה ושמחה ולא קבעו להודות ולהלל משום דבפורים הי' הצלת נפשות ושורת הדין נותן להציל את ברואיו ממות לחיים מכש"כ דהמזון הוא בדין לכלכל את ברואיו וק"ו בדין הוא להציל אותם מידי מבקשי נפשם וא"כ כיון דהצלת נפשות בדין הוא לא שייך ע"ז להודות ולהלל דהא מה שפורעין לו מה שמגיע בדין אין צריך לתת ע"ז שבח והודי' דשלו הוא נוטל ומש"ה לא קבעו בפורים להודות ולהלל רק במשתה ושמחה אבל בחנוכה דלא הי' הצלת נפשות דהיונים לא בקשו רק הכנעה והעברת דת ר"ל וזהו רק בחסדו ית"ש דהא גם מה שנתן לנו את תורתו מתחלה גם כן לא הי' בדין רק מדת הרחמים וע"כ ע"ז תקנו להודות ולהלל לבלי היות כפוי טובה דעל מה שאינו מגיע מהדין צריך לומר שירה ושבח והודי' וזה שתקנו בנוסח התפלה כשעמדה מלכות יון הרשעה וכו' להשכיחם תורתך דייקא דהוא הניתן מאת ית"ש רק בחסדו ואתה ברחמיך הרבים דייקא עמדת להם כיון שכל התורה ניתן לנו רק מדת הרחמים וע"כ קבעו בניך להודות ולהלל כיון שהוא ברחמים צריך לתת שבח והודי'

ג) מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון וכו' לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה ובבנ"י ריש מאמר ג' מתפלא וכי ס"ד דמסדרי הש"ס לא ידעו עד היום מענין חנוכה ורש"י ז"ל פירש דהשואל הקשה מאי חנוכה על איזה נס קבעוהו וגם זה קשה דמשמע מלשון רש"י דהי' ב' נסים ושאלו על איזה נס מהני שני נסים קבעוהו, והנה ע"ז לא תי' בגמ' כלים ולא פי' מה הי' השני נסים וגם קשה הלשון בגמ' דת"ר בכ"ה בכסליו הא עד הנה נמי ידענו באיזה יום הוא חנוכה רק השאלה הוא מאי הנס דחנוכה ולא באיזה יום וגם למה לי' למימר דתמניא יומין אינון דגם זה ידענו מכבר כמה ימים הוא חנוכה ומה חידוש לן בזה, ונראה עפי"מ שהקשה הב"י למה קבעו ח' ימים כיון דשמן שבפך הי' בו כדי להדליק לילה אחת ונמצא לא התחיל הנס רק מכ"ו בכסליו וגם לא הי' הנס רק ז' ימים ותי' ג' תירוצים שנתחלק הפך לח' חלקים או שנתמלא הפך תיכף בלילה הראשון או שבבקר מצאו הנרות מלאים שמן כמו אתמול בלילה עיי"ש ובפני חדש תי' דיום הראשון שהוא כ"ה בכסליו הוא על נס דנצחון מלחמה שנחו מאויביהם ובשביל נס פך של שמן קבעו ח' ימים לדורות ובפרי מגדים במ"ז הקשה עליו דא"כ הי' לקבוע יום ראשון של חנוכה במשתה ושמחה כיון דלא הי' על נס דנרות כתי' הט"ז, רק על נצחון דמלחמה וא"כ דמי לפורים והניח בצ"ע, וא"כ משמע מהא דגם ביום הראשון דחנוכה קבעו חז"ל בהלל והודאה ולא במשתה ושמחה דנס דחנוכה אף ביום הראשון לא הי' משום נצחון דמלחמה רק משום נס דנרות וקושי' הב"י צריך לתרץ כהתירוצים האמורים בב"י, וזה יש לומר הפי' בדברי הגמ' ששאלו מאי חנוכה ופירש"י על איזה נס