עצי חיים על מועדים קסח

קבעוהו פי' על איזה אחד משני הנסים קבעוהו ביום הראשון דהא יש לומר דקבעוהו על נס נצחון דמלחמה כסברת הפ"ח או גם ביום הראשון קבעוהו על נס דנרות וע"כ תי' בגמ' ע"ז בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא יומי אינון וקשה קושי' הב"י אמאי הוין תמניא יומין הא על לילה אחד הי' שמן בפך א"כ לא הי' הנס רק ז' ימים וגם מדוע הוא בכ"ה בכסליו הא הנס לא התחיל אלא בכ"ו בכסליו ואין לומר כתי' הפ"ח דיום הראשון הוא משום נצחון מלחמה דהא קבעום בהלל והודאה כל השמונה ימים ואי כתי' הפ"ח הי' לקבוע יום ראשון במשתה ושמחה וע"כ דקבעוהו ביום הראשון לא על נצחון דמלחמה כ"א על נס דנרות כפי' הט"ז וכמו דמסיק הגמ' לבסוף לשנה אחרת קבעום כל השמונה ימים בהלל והודאה דייקא אף ביום הראשון

ד) אר"כ וכו' א"ר תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה ואר"כ א"ר תנחום מאי דכתיב והבור ריק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו להבין הסמיכות הני תרי מימרא מאי שייכים זל"ז, ונראה עפי"מ שהקשה בתוס' שם אמאי תני פסולה הוה לי' למימר ימעט כמו גבי מבוי דאמר התם מבוי דרבנן תני תקנתא ותי' דלא רצה להאריך בלשון יכבנה וימעטנה ויחזור וידליקנו דלמעטה ולהניחה כמו שהוא דולקת אי אפשר כדמוכח לקמן עכ"ד התוס', פי' דמיבעי' לן לקמן אי הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה ואי קיימ"ל הדלקה עושה מצוה פי' דהמצוה של חנוכה תלוי' בהדלקה א"כ אם מדליקה למעלה מעשרים אמה פסולה אף אם אח"כ המעיטה בעוד שהוא דולקת משום דצריך להדליקה במקום הראוי למצוה וע"כ צריך לכבותה ולמעטה ויחזור וידליקנה ומשו"ה קיצור בלשון וקתני פסולה ועי' בב"י תרע"א וברמ"א שם שפסקו כן דאי אמרי' הדלקה עושה מצוה אסור למעטה כשהוא דולקת אם הדליקה למעלה מעשרים אמה והנה בהדלקה עושה מצוה פי' רש"י כדאשכחן במנורה ונראה פירושו, דהנה הא דהדלקה או הנחה עושה מצות י"ל דתליא בשני התירוצים בב"י סי' תר"ע על מה שהקשה למה קבעו ח' ימים חנוכה כיון דשמן שבפך הי' כדי להדליק יום אחד נמצא שלא נעשה הנס אלא בז' לילות ותי' שחילקו שמן שבפך לח' חלקים ובכל לילה הי' נותנים במנורה חלק אחד והי' דולק עד בוקר ונמצא שבכל הלילות נעשה נס ועוד תי' שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלא כבתחלה וניכר הנס אף בלילה הראשון, ולפי"ז י"ל דלתי' הראשון דחילקו השמן שבפך לח' חלקים ולא חשו מספק שמא לא יעשה נס ולא יאיר המנורה כל הלילה עד הבקר כשיעור מדתו וחילקו את השמן שבפך לח' חלקים כדי שיהי' להדליק בכל לילה וע"כ מטעם זה לזכר עשו ג"כ בנר חנוכה במצותו דהדלקה עושה מצוה כדפי' רש"י כדאשכחן במנורה ר"ל כדאשכחן במנורה דקפדו אז כשנעשה הנס רק על זה שיהא בכל הלילה במה להדליק ולא קפדו אשיעור ע"כ גם בנר חנוכה העיקר מצוה בהדלקה וכן הוא ג"כ מטעם זה בדין הוא דכבתה אין זקוק לה כמו במנורה לא קפדו אשיעורו רק אהדלקה אבל לתי' השני שנתנו השמן בנרות המנורה כשיעור וא"כ חזינן דעיקר הוא לא ההדלקה בלבד כי אם שידליק ג"כ כשיעור וכדינו ע"כ מטעם זה אמרי' ג"כ בנר חנוכה דצריך שיהא דולק במקום הנחתו וכשיעור הדלקתו וע"כ כבתה זקוק לה עד שיעור שצריך לדלוק הנ"ח כמו במנורה דקפדו ג"כ אשיעור הדלקה כל הלילה כמצותו

והנה השני תירוצים של הב"י הנ"ל מה שתי' שנתחלקה השמן שבפך לח' חלקים או שנתמלא הפך כבתחלה יש להבין לכאורה במאי פליגו בשלמא מלתא דתליא בסברא י"ל איכא דניחא לי' בהאי סברא ואיכא דניחא לי' בהאי סברא אבל במציאות גופא דעובדא היכי הוי לא שייך שום פלוגתא ונראה דטעם פלוגתתן הוא עפי"מ דתנן במס' פסחים דף ס"ד הפסח נשחט בשלש כתות וכו' נכנסה כת הראשונה נתמלאה העזרה נעלו דלתות העזרה וכו' ובגמ' שם פליגו אביי אמר ננעלו תנן מאליהן ומעשה ניסים ורבא אמר נועלין תנן מ"ב למיסמך אניסא אביי אמר ננעלו תנן כמה דעיילו מעלו וסמכינן אניסא רבא אמר