עצי חיים על מועדים טו

תרועה מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו וארז"ל בר"ה דף כ"ט כתוב אחד אומר זכרון תרועה וכתוב אחד אומר יום תרועה כאן בר"ה שחל בחול וכאן בר"ה שחל בשבת פי' דבשבת אין תוקעין בשופר ולז"א זכרון תרועה היינו שמזכירין פסוקים של תרועה אבל אין תוקעין ממש והקשו המפו' (עיין ערבי נחל פ' אמור השייך לר"ה) כיון דמיירי בשבת למה אמר כל מלאכת עבודה לא תעשו הא בלא"ה אסור במלאכה משום שבת עיי"ש ובמדרש ר"י ור"ל מקשין תנינן יו"ט של ר"ה שחל בשבת במקדש הי' תוקעין אבל לא במדינה אם ד"ת ידחה בגבולין אם אינו ד"ת אפי' במקדש לא ידחה אמר לו כתוב אחד אומר זכרון תרועה וכתוב אחד אומר יום תרועה בשבת זכרון תרועה ולא תוקעין ע"כ והוא תמוה שלא תירץ על קושי' ממ"נ הנ"ל כלום וטעם שמא יעבירנו לא נזכר כלל במדרש ועיי' בייט"פ אות ס"ב

והנראה לע"ד עפי"ד אאמו"ר הגה"ק ז"ל אות י"ט בטעם לשבח שאין תוקעין בשבת עפימ"ש בזוה"ק בראשית דף ל"ב וכך הוי עביד ר"ש כד חמי לאומי' דהות משתעיא הוה אמר לה אמא שתוקי שבת הוא ואסור ומפרש שם העט"צ בשם רבינו הקדוש מלובלין ז"ל דרמז בזה כי אמא ידוע שירמוז לבינה לתשובה ולבבו יבין ושב וכד חמי לאומי' דהות משתעיא היינו שהשפיל א"ע והכניע את לבו כאשר מדרך הצדיקים מגודל הכנעה והשפלת דעתו הוא מוצא איזה דיבור תשובה בפה ע"ד וידוי אז אמר אמא שתיקו שבת הוא ואסור בשבת להוציא מפיו השפלה רבה אמנם וקראת לשבת עונג וע"כ הי' משתיק עצמו ממדרגת אמא עכדה"ק ונמצא דבשבת אסור לעשות תשובה רבה מחמת שדוחה לעונג שבת והנה מודעת זאת דהשופר הוא מעורר לב האדם לתשובה כדכתיב אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל עורו ישנים משינתכם וכו' ולזאת כיון דבשבת אין לעשות תשובה רבתי ולהוציא דיבורי תשובה בפה ולשון ע"כ אין לתקוע בר"ה שחל בשבת וזה פי' המסורה שבתון זכרון תרועה דייקא ולא יום תרועה והטעם כי אין זכרון לכסיל היינו המעשה רשע שמכונה כסיל עם החכם היינו השבת מעשה הצדיק כדי שלא יתבטל מעונג שבת ואעפי"כ אין זכרון לראשונים היינו לעונות הראשונים כי השומר שבת כהלכתו מוחלין לו כל עונותיו עכ"ד הקדושים זללה"ה ושם במוסגר שבת נקרא קודש וקודש הוא בחכמה ור"ת חכמה כיתרון חכמה מן הסכלות עיי"ש והנה יש להבין ביום הקדוש הזה אשר ע"י השופר יעלה זכרונינו לפני אבינו שבשמים כמו"ש בתוס' שם ועיקר המתקת הדינין ע"י התקיעות כמבואר בספרים ואין אנו תוקעין בשבת כדי לקיים מצות חז"ל וא"כ איפוא אנחנו זכאים בדין לסתום פי מסטינינו ומקטריגנו והגם דאסור לבטל מעונג שבת כנ"ל מ"מ במה ננוס לעזרה אם לא יתקעו לרצות את אבינו שבשמים ויש לומר עפימ"ש א"ז ביש"מ פ' ואתחנן לפרש דברי המדרש כתבהי עליך שחכם אהה ואתה רוצה לכנוס לארץ דהנה מבואר במגיד משרים שמשה לא נכנס לא"י לפי שאין א"י כדאי לו שא"י בבחי' מטרוניתא ומשה בבחי' בעלה דמטרוניתא ולכך נקרא איש הא' ועפי"ז יתבאר כתבהי עליך שחכם אתה לפי שמטרוניתא היא אימא תתאה ושורש באימא עילאה וכי אם לבינה תקרא ובעלה דמטרוניתא שורשו באבא שהוא חכמה ועפי"ז יתבאר ג"כ דברי המדרש ואתחנן למה כדי שיכנוס לארץ כי צדיק מושל וכו' ובכח זה מבטל הגזירה בלא תפלה ותחנונים והיינו מי שהוא בבחי' בעלה דמטרוניתא שכל הדברים שלמעלה נעשין ע"י מטרוניתא ולכך הוי במדריגת מושל וימתקו הדברים ע"פ הילקוט פרשת ברכה למה נקרא משה איש הא' מה האיש מיפר נדרי אשתו כן משה וכשם שגוזר איש על אשתו והיא עושה כך הי' משה גוזר והקב"ה מקיים עיי"ש והיינו ואתחנן למה לפי מדרגתו יכול לבטל בלא תחנונים והשיב כדי שיכנס לארץ דאם מחשב עצמו ומעלה א"ע למדריגה זה הרי אין א"י כדאי לו וא"כ הי' צריך להשפיל עצמו ולכן הי' צריך לתחנונים והבן עכ"ד ז"ל זי"ע וממולא הדברים דמרע"ה לפי שהי' בבחי' חכמה הי' יכול לבטל הגזירה אפי' בלא תפלה ותחנונים ויתבאר בזה דמשו"ה בשבת אפי' אם אין תוקעין הכל נעשה לטובתינו בעזהי"ת כיון שבשבת הוא בבחי' חכמה ולכן עצומו של יום השבת קודש מדתו בחי' החכמה