עצי חיים על מועדים יד

ונראה עפימ"ש באור המאיר פ' נצבים לפרש המדרש כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ואיתא במדרש מה התפוח הזה אין לו צל לפיכך הכל בורחים ממנו כך ברחו כל האומות בשעת מתן תורה אבל אנו בצלו חמדתי וישבתי ולכאורה קשה הא סוף דברו סותר ראש דברו באמרו אין לו צל ולפיכך ברחו ואח"כ אומר בצלו חמדתי וישבתי והא אין לתפוח צל לישב תחתיו ויובן ע"פ המדרש ה' צלך מה הצל הזה כשאתה בוכה הוא בוכה נגדך ואם אתה שוחק משחק נגדך כך הקב"ה הוא כבחי' הצל ע"ש והכוונה כי עיקר עבודתינו וכל פרטי מעשינו באיתערותא דלתתא ככה איתער לעילא וזהו לישראל דייקא לפי שהם חלק א' ממעל ובהתנועע הענף מתנענע השורש לכך מעורר ישראל דוגמתם למעלה משא"כ האומות כי אין להם נפש רק מעולם הגלגלים ואין להם שורש למעלה לכך אינם פועלים בהתעוררותן ושפיר דרשו במדרש התפוח הזה מוסב על הקב"ה אין לו צל להאומות ולפיכך ברחו ממנו בשעת מתן תורה אבל אנו בנ"י חלק א' ממעל ונענע הענף ככה מתנענע בשורש ולפיכך בצלו חמדתי וישבתי עכ"ד ובזה פירש אא"ז זצ"ל ביש"מ אתם נצבים היום אתם דייקא אבל אוה"ע כלל וכלל לא לפני ה' ר"ל לפניו וקודם לו שאתם מתחילין באתערותא דלתתא ואח"כ ה' צלך באיתערותא דלעילא עכ"ד בתוספת ביאור עיי"ש, והנה ידוע דשורש כוונת התקיעות להמתיק הדינין דלעילא ע"י קול השופר הכלול ממים אש ורוח וע"י פעולתיו ביסודות הגשמים המורה על המתקת הדינין היינו במה שיסודות המורים על הדינים מתערבין ונכללים ביסודות המורה למידות הרחמים בזה הדינין הם נקרעין ובטלין כי"ר וכ"ז הוא מפני שהכל נעשה ע"י אתערותא דלתתא וככה נעשה כן לעילא במדות עליונים ואפי' אם אין אנו יודעים לכוון בכוונת הראוים לבא לבית המלך פנימה לכתר עליון אבל עכ"ז במה שאנו עושים רצונו ית"ש נעשה הכל ממילא לבטל כל הדינים מתתא לעילא בעזהי"ת ועיי' ג"כ בס' ייט"פ בדרוש לר"ה אות ז' עפימ"ש הרמב"ם בה' תשובה דטעם של תק"ש לומר עירי ישנים משינתכם וכו' וכ"כ נעורר אותו כביכול ע"ד דכתיב עורה למה תישן ה' ולעורר אותנו משינת הגלות כדכתיב אני ישינה והיינו בגלות וכתיב האירה עיני פן אישן וגו' עכ"ד ז"ל הרי מכל זה דעיקר ושורש התקיעות היא למען אשר בזה אשר אנחנו עושים איתערותא דלתתא נתעורר כן ע"י מעשינו למעלה בגבה' מרומים ויש לפרש בזה דברי הכתוב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' היינו ע"י השופר אשר נעשה מקודם אתערותא דלתתא עם ישראל קודש לה' ואח"כ נתעורר כן כביכול למעלה על כן הוא לפני המלך ה' ר"ל קודם לו כיון שמקודם עושים ישראל האתערותא דלתתא

ויתבאר הכתוב אשרי העם יודעי תרועה הינו לעשות איתערותא דלתתא לעורר רצון העליון לנהוג בנו במדת הרחמים והקשה במדרש וכי האומות אינם יודעים להריע הרי גם ע"י מעשיהם המורים על המתקת הדינים יוכלו לעשות איתערותא דלתתא כדי לעשות איתערותא דלעילא ותי' במדרש דישראל דייקא יודעים לפתות את בוראם בתרועה היינו שיש להם שורש למעלה כיון שהקב"ה בעצמי כביכול בוראם וכמ"ש במדרש ויפח בעצמו נשמת חיים כל הנופח מעצמו נופח וכיון שהם ענף כביכול חלק א' ממעל ובאיתערותא דלתתא נעשה כן לעילא וע"כ הופך להם מדה"ד לרחמים שבהתנועע הענף מתנענע גם השורש אבל לא כן באוה"ע אשר אין להם שורש למעלה ומה להם ע"י התקיעות ואינו נעשה כלום ע"י האיתערותא דלתתא מה שהם עושים וזש"ה תקעו בחדש שופר וגו' כדי לעורר ע"י מעשינו למעלה כי חק לישראל הוא דייקא אשר הם במעשיהם יעוררו למעלה להמתיק הדינים כיון שיש להם שורש למעלה ואמר משפט לא' יעקב היינו מה שבנ"י עושים פה הוא משפט לא' יעקב כיין שהם חלק א' ממעל ומה שנעשה על ידינו הוא כביכול כאלו נעשה ע"י מעשה אלקינו דהעיקר ע"י תק"ש לעורר רצון העליון כיון שאנו חלק א' ממעל להתנהג עמנו במדת הרחמים וחסדים מגולים עלינו ועל כל ישראל

ח) דבר אל בני ישראל לאמור בחודש השביעי בא' לחודש יהי' לכם שבתון זכרון