עצי חיים על מועדים טז

נעשה ממילא ובטלין ומבוטלין כל הגזירות לא טובות מעצמן אפי' בלי תפלה ותחנונים וא"כ אין צריך ביום השבת לתקוע בשופר למתק הדינין דהא אפי' בלי שום עבודה נעשה הכל לטובה

ובזה יש לבאר דברי הגמ' כל השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו ופי' הטו"ז דמיירי שעשה תשובה וכגון באותן עבירות דתשובה ויסורין ר"ל דייקא מכפרת ע"ז מהני שמירת שבת להנצל מיסורין עכ"ד עיי"ש ויש להבין מדוע כחה של שבת גדול כ"כ גם הלשון כהלכתו צ"ב ויש לומר כנ"ל דשבת הוא בבחי' חכמה וע"י ששומר שבת קונה לעצמו מדה זו והיינו כהלכתו ר"ל כהלכת שבת שהוא בבחי' חכמה ועי"כ ינצל מאף ויסורין כיון שבידו לבטל מעליו כל הגזירות אפי' בלא תפלה ותחנונים ויש לומר ג"כ דזה שאמר בגמ' שבת י"ב הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא ופי' במהרש"א דלא התירו לזעוק בשבת על חולה וכדאמר לקמן דבקושי התירו אפי' לבקר משום דשמא יזעוק כפי' הרי"ף ואמר דא"כ יהי' לו מניעה בשבת שלא יבא לידי רפואה כמו בחול שיכול להתפלל על רפואה ע"כ אמר רפואה קרובה לבא בשבת בלא תפלה עכ"ד עיי"ש ויש לומר ג"כ כנ"ל דבשבת אפי' בלא תפלה יכול לבטל כל הגזירות כמו בבחי' חכמה ובעלה דמטרניתא שיכול לגזור והקב"ה מקיים

ועפי"ז יתבאר דברי המדרש שלא תי' כלום על שהקשה אי ד"ת ידחה בגבולין ואי לאו ד"ת אפי' במקדש לא ידחה ולהנ"ל יש לומר דהחילק למה במקדש הי' תוקעין בשבת אבל לא במדינה הוא הטעם כנ"ל משום דבמקדש היינו בא"י דשם הוא בבחי' מטרוניתא ושם משתמש מדת אמא שהיא בינה ולכן אף בשבת הי' צריך לתקוע כיון ששם התפשטות מדה זו יותר ממדת החכמה אפי' בשבת קידש וכמו שמצינו במרע"ה שהי' בבחי' חכמה ואפ"ה כיון שרצה לילך לא"י השפיל עצמו וממילא הי' צריך לתפלה ותחנונים וע"כ במקדש הי' תוקעין בשופר אפי' בשבת אבל בגבולין יש לומר דאין צריך לתקוע בשבת כיון ששבת הוא בחכמה ואין צריך לשום תפלה ותחנונים ונוכל לבטל כל הגזירות ממילא ולכן כשמתרץ המדרש כאן בחול צריך לתקוע אבל בשבת אין תוקעין תו לא קשה מה חילק בין במקדש או בגבולין כיון דבמקדש הוא בבחי' מטרוניתא אפי' בשבת אבל בגבולין השתמשות מדת החכמה ביום השבת ולכן אין צריך לתקוע (ולפ"ז יש לומר דבגבולין היינו בחו"ל) וז"ש שבתון זכרון תרועה וגו' כל מלאכת עבודה לא תעשו היינו מלאכת עבודה זו תפלה וכמו שדרשו ועבדתם את ה"א זו תפלה אבל לא יום תרועה לתקוע ממש בשופר ומשום דנוכל אז לבטל כל הגזירה אפי' בלא תפלה ע"כ כל מלאכת עבודה שהיא תפלה לא תעשו כיון שהכל נעשה ממילא ואינו אומר עבודה שהוא מלאכה בפועל דזה ממילא נשמע כיון שהוא שבת וקאי רק על עבודת התפלה אשא נעשה הכל במאמר פינו ממילא לטוב לנו כל הימים

ט) תקעו בחדש שופר וגו' כי חוק לישראל הוא משפט לא' יעקב ודקדקו המפורשים שינוי הלשין דמתחיל בחוק, וישראל, ומסיים במשפט, יא' יעקב, גם הלשין משפט משמע דהוא כמו שיש דין ודברים בין איש לרעהו ובא עליו בטענה וצ"ב מהו המשפט לנו, עוד לבאר דברי הפייט באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקינו במשפט המלך המשפט גם לבאר הפייט אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחנינו ותוציא כאור משפטינו והנה ברד"ק תהלים פ"א כתב טעם מצות התרועה בר"ה לפי שבטלו אבותינו מעבודתם ביום זה והתרועה היא סימן שילוח עבדים ויש להבין הא התקיעות ביום הזה הוא לזכות אותנו ביום הדין ולהמליץ בעדינו לפני אבינו שבשמים ואם כן מה ענין זה לתרועה שהוא סימן שליחות עבדים

ונראה עפימ"ש אא"ז זללה"ה ביש"מ פ' משפטים לפרש הכתוב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם גם דברי המדרש בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות אל תקרי אחפש אלא אחפוש מלשון חפשי וכו' א"ר ברכי' כתיב בתורה כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד והוא תמוה ומפרש ע"פ דברי הגמ' ב"מ יו"ד פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי יום מ"ט כל כמה דלא הדר בי' כיד בעה"ב הוא