עצי חיים על מועדים קיח

ועשה שלא כדת ונתינת חשבון הוא מפני שאין אדם חפשי מבלי לקיים מצות ה' אפי' רגע א"כ באותו זמן שעבר עבירה, מלבד העבירה אשר עשה הרי באותו שעה לא עשה מצוה וזה החשבון שלא קיים מצוה בעת עשיית העבירה ועפ"ז כתב בייט"ל פ' בראשית החילוק בין תשובה מיראה מכח שכר ועונש כי אינו מתחרט רק על העבירה ולא על מה שלא עשה המצוה אבל בתשובה מאהבה שרוצה למלאות רצונו יתברך ולקיים מצותיו א"כ היא מתחרט ג"כ על מה שעבר בעשיית העבירה שלא מילא רצונו ית"ש בקיום איזה מצוה עכ"ד ז"ל עי"ש וז"ש המדרש בימי חג הסכות ימים הבאים לשלו' לעשות תשובה מאהבה וע"כ נקרא חשבון עונות כי תשובה מאהבה הוא גם על חשבון העונות לחשוב גם מה שביטל לעשות מצות בעת עשיית העבירה

ד) א"י ולקחתם לכם עפמ"ש הרמב"ם פ"י מה' תשובה אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה בשביל שאקבל הברכות הכתובות בה ואפרוש מהעבירות כדי שאנצל מהקללות והעונש לעוה"ב שאין ראוי לעבוד ה' עד"ז שזה נקרא עובד מיראה ואין עובדים עד"ז רק עמי הארץ והקטנים שמחנכין אותם לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה ובזה פי' אאז"ל בס' ייט"ל פ' ויקרא כי כל שאור [יכונה העונש] וכל דבש [כינוי לשכר המתוק] לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' היינו בראשית הכניסה לעבוד את הי"ת אז מותר בשביל קבלת השכר או העדר העונש עכ"ד עיי"ש ולפ"ז י"ל שכן הוא התנהגות האדם בכל שנה כי בר"ה ויוה"כ אשר מי לא נפקד כהיום הזה וכל או"א ירא לנפשו מאימת הדין ויחפשו מעשיהם מפחד הדר גאונו ית"ש ועושים תשובה מיראה ואח"כ בחג הסכות עושים תשובה מאהבת השי"ת ונפשינו דבקה בו תמיד לבל נמוש מעבודתו ית"ש וזה עיקר מגמתינו וחפצינו ורצונינו וא"כ גם על מה ששבנו לה' עד עתה מיראת העונש ואהבת השכר ג"כ נחשב לנו לעון כיון דאין זה הדרך הנכון לעבוד את ה' כת וזה מאמר המדרש ראשון לחשבון עונות גם את הראשית ר"ל בראשית העבודה שהוא בשביל יראת העונש הוא ג"כ בחשבון עונות שאין ראוי לעבוד את ה' עד"ז לטובת עצמו

ה) ולקחתם לכם ודרשו חכז"ל לכם משלכם גם קושי' המדרש וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא ונראה לפרש עפ"י דברי א"ז זצוקללה"ה לה"ה בס' ייט"ל פ' בראשית להבין דברי רש"י בראשית ברא א' בתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה וכו' ושיתף מדה"ר וכי שייך המלכה אצל הי"ת, ויובן עפ"ד סדש"ש עפ"מ דכתיב מי הקדמני ואשלם אמר הקב"ה מי עשה מזוזה עד שלא נתתי לו בית, ציצית עד שלא נתתי לו בגד, וא"כ כל מה שאדם עושה הרי הוא משל הקב"ה ולא משלו אך אם גם בעסקו במילי דעלמא קבע מחשבתו בראשיתו כדי לקיים מצות בוראו עד"ז כשבונה בית תהא עיקר כוונתו כדי לקיים מצות מזוזה ומעקה ואז מחשבה הזאת הוא משלי כי קיים המצוה בעוד לא הי' בידו כלום וע"כ מגיע לו שכרו בדין עיי"ש וזש"ה בראשית כלו' בשביל ראשית בשביל מי שמקדים לקיים המצוה במחשבה בראשית המעשה ברא א' כי הוא יכול להתקיים ע"פ הדין וכו' עכ"ד עי"ש אמרי נועם

וז"ש בגמ' סוכה תעשה לך ולא מן העשוי ר"ל שצריך לעשות הסוכה לשם מצות סוכה דאל"כ לא קיימו המצוה בשלך דמי הקדמני ואשלם ורק אם תעשה בכוונה כדי לקיים מצות סיכה ע"י מחשבה זו נקרא שלך, וז"ש תעשה לך משלך ודרשו חז"ל בגמ' סוכה כ"ז לך משלך חד אמר לך למעוטי סוכת חבירו וחד אמר לך למעוטא סיכה גזולה והכל סובב על תיבת מקודם תעשה ולא מן העשוי ואז הרי הוא לך משלך וזש"ה ולקחתם לכם משלכם תהא ולא שלא תהא שלך בבחי' מי הקדמני ואשלם ואמר הכתוב ביום הראשון אם מקדים בראשון היינו בראשית תהי' כן המחשבה קידם למעשה אז תהא לכם משלכם

ו) ולקחתם לכם ביום הראשון ובמדרש וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות ונראה עפמ"ש בערבי נחל פ' שלח לפרש הכתוב מ"ש משה רבינו ע"ה לפרעה