עצי חיים על מועדים יא

הי' לו זה לישאל כשאמר לו הקב"ה והעליהו לעולה א"כ האיך יוכל להתקיים כי ביצחק יקרא לך זרע

והנ"ל בכל זה עפימ"ש אאמו"ר ז"ל בפ' פנחס ברש"י ז"ל לפי שהי' השבטים מבזים אותו הראיתם את בן פוטי זה שפיטם עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הכתיב ויחסו אחר אהרן ולכאורה קשה דמה ענין יחוס לזה הלא אם טוב הוא אשר עשה מה נפ"מ מי שעושה אותה ותי' דהנה נחלקו הרמב"ם ורבינו ירוחם [ביו"ד סי' קכ"ז] בכל שאר מצות שבתורה חוץ מג' דברים דהדין בהו דיעבור ואל יהרוג אם אדם רשאי להחמיר על עצמו למסור נפשו דהרמב"ם סובר דאינו רשאי ומתחייב בנפשו ור"י וסייעתו סוברים דרשאי להחמיר על עצמו אמנם מבואר ברמ"א ובש"ך שם דאם הוא אדם גדיל וי"ש כ"ע מודי דרשאי למסור עצמו על קידוש השם אפי' על מצוה קלה עיי"ש והנה פנחס שמסר עצמו על מצוה קלה שאינו מחויב כי באמת הלכה ואין מורין כן ומבואר שהי' רוצין להרגו א"כ לפי דעת השבטים שפיר בזוהו שאמרו בן פוטי זה וכו' הרג נשיא מישראל והוא מתחייב בנפשו לפי דעת הרמב"ם וע"כ בא הכתוב ויחסו אחר אהרן כדי לסתור דבריהם שהוא בבחי' אדם גדול וי"ש ורשאי למסור נפשו אפי' מצוה קלה עכ"ד הקדושים עיי"ש והנה בפנים יפות פ' וירא כתיב ענין נסיון העקידה שהפליגה תורה יותר מנסיון אור כשדים וכן הפליגה התורה בנסיון אברהם יותר מנסיון יצחק שמסר עצמו ונפשו לעקידה ותי' כיון שאחז"ל גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה ואיתא בסנהדרין דף ע"ד דב"נ אינו מצווה על קידוש השם פי' דאם אמר לו עבור ואל תהרג אינו מחויב למסור עצמו א"כ באור כשדים לא הי' מצווה כיון שהי' עוד ב"נ משא"כ בעקידה שהי' מצווה ועושה ובזה מובן נמי שהי' נסיונו של אברהם גדיל מנסיונו של יצחק כי יצחק לא הי' מצווה עכ"ד והנה לפי"ז יש להקשות האיך יצחק מסר נפשו וגופו לישחט והי' מסייע בעצמו לאברהם שיוכל הוא לישחט אותו כדאיתא במד' וקשה הלא לא צווה ה' אותו להשחט וא"כ הי' מתחייב בנפשו והגם שצווה ה' את אברהם ליקח אותו לעולה אבל מ"מ את יצחק לא דבר ה' אתו מזה מאומה ולפ"ד הפנ"י הנ"ל דיצחק הי' כאינו מצווה ועושה ולמ"ש אאמו"ר ז"ל יש לתרץ דיצחק ג"כ הי' מותר למסור נפשו אף שלא הי' מצווה כיון שהי' בנו של אברהם ומי כמוהו אשר לו נאה ולו יאה להיות מיקרי אדם גדול כבן אברהם ומה מצינו בפנחס שהי' נקרא אדם גדול וי"ש משום שנתייחס אחר זקנו אהרן כן יצחק מפני שהי' בן אברהם מותר לו ליטול את השם כדין גדול וי"ש ובזה יובן דהנה כשאמר הקב"ה לאברהם קח נא את בנך וגו' לא הרהר כלום אחר מדותיו לישאל אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע דהא יש לומר דהכוונה הי' שיצחק יקרא זרע אברהם וע"כ אפי' אם הוא אינו מצווה ג"כ מותר לו למסור עצמו על קדושת השם ואינו מתחייב בנפשו והכי נקרא שמו זרע אברהם שיהא דיני כאדם גדול וי"ש ומזה עצמו דן אברהם דמשו"ה נקרא זרע אברהם כדי שיה' מותר למסור עצמו דהא לא נצטווה יצחק מפי הקב"ה מאומה רק עמו דבר ה' והאיך יוכל להקים הדבר מבלעדו צווי ליצחק אלא לאו דגם בלי צווי הי' יכול למסור עצמו כיון שהוא בן אברהם כנ"ל והנה אח"כ כשאמר הקב"ה לאברהם אל תשלח ידך אל הנער והיינו שאסור לאברהם לישחט את יצחק קמתמה אמאי אין לו למסור נפשו ונפש בנו יחידו להשי"ת הא גם בדבר הרשות מותר למסור עצמו מי שהוא אדם גדול כבן אברהם וע"כ שאל מראש מה שדבר לו הקב"ה מקודם קח נא וגו' דמזה מוכח שיצחק דינו כאדם גדול וזה הי' הכוונה כי ביצחק יקרא לך זרע וא"כ מותר לו למסור עצמו אף בדבר הרשות ואמאי א"ל הקב"ה אל תשלח ידך דמשמע מזה שמדעת עצמו אין לו למסור עצמו וע"ז אמר לו הקב"ה מעולם לא עלתה על לבי לשחוט את יצחק הן כן הוא כדבריך דגם במצוה קלה אדם גדול מותר למסור עצמו אבל זה גם מצוה קלה אינו וע"כ אסור לו לשוחטו דאינו שום מצוה שיהא בכלל מסירת נפש וזה הי' טענת השטן לאברהם שאמר לו למחר אומר לך שופך דמים את ששפכת דם של בנך פי' כיון דיצחק לא צוה לו הקב"ה א"כ באינו מצוה אסור לו לישחט עצמו וגם אברהם אין לו לשוחטו והוי שופך דמים ואברהם השיב לו ע"מ