עצי חיים על מועדים קה

ו) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ויל"ד תיבת האדם ל"ל דהול"ל מכל חטא גם הלשון למעול מעל וגו' לכאורה שפת יתר גם לפרש שובה ישראל עד ה"א וגו'

עפ"ד מרן א"אזלל"ה ביש"מ פ' נצבים שמביא קושי' בשם ספה"ק קושי' גדולה על עוברי עבירה ר"ל דממנ"פ אם הוא מאמין שהשי"ת רואה אותו ומשגיח על מעשיו איך יעיז כ"כ פנים למרות אחרי רצונו הלא אפי' אם הי' אדם חשוב רואה אותו כעת הזאת לא הי' עושה דבר וא"כ איך יעשה זאת לפני ממה"מ הקב"ה ואם יעלה על דעתו חיו שאין השי"ת רואה זו קשה מן הראשונה שהוא כופר בעיקר אמונת השגחת השי"ת ומי הוא זה אשר בשם ישראל יכונה שלא ימסור נפשו למיתה בכדי שלא יכפור בעיקר, ואמנם מענה לקושי' זו רק מיש חז"ל בריש סוטה אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות כי בלא רוח שטות א"א לשום בר דעת לעבור עבירה וא"כ קילקולו זו תיקוני אפי' אם עבר עבירה במזיד מ"מ כשוגג יחשב לו כיון שמאמין בה' ובמלכותו וכל זה אם בעת שמזכירין אותו בזה הוא מתחרט בחרטה גדולה עד מאוד א"כ נראה בגלוי כי כל מה שעשה הוא בשגגה משא"כ אם גם עתה אינו מתחרט א"כ אגלאי מילתא למפרע דאף אם לא הי' נשכח ממנו הי' עושה א"כ נחשבין הכל לזדונות וזש"ה אתם נצבים היום כלכם וכו' עכ"ד, וי"ל בזה כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם וגו' כי כל מה שעשו בנ"י לא יחשב להם לעון מזיד רק לחטאת שוגג דהא אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות והיינו דיקא באם לפני ד' תטהרו ר"ל בעת שתאמרו לפני ד' ואתם נזכרים לפני מי אתם עומדים אז תתחרטו על העבר ובזה הכל לא יחשב לעון כי אם לחטא שוגג ובזה פירשתי הכתוב בפ' בלק לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה"א עמו וגו' א' מוציאם ממצרים וגו' ופירש"י לא הביט און ביעקב כשהם עוברים על דבריו אינו מדקדק אחריהם וקשה הא כתיב לא ישא פנים וגו' וכל האומר הקב"ה וותרן וכו' גם המשך הדברים א' מוציאם ממצרים למה שכתיב למעלה וי"ל דהייינו שגמר הכתוב ה"א עמו ר"ל שהם מאמינום בד' ובמלכותו כי מלא כל הארץ כבודו ועומד עליו ורואה במעשיו וא"כ לא יתכן בהם שים עבירה דאם מאמין בד' כי גם במסתרים רואהו היתכן לעבור עבירה מול פני הקב"ה אלא ע"כ רוח אחרת ושטות הוא אתו בזה וע"כ אין הקב"ה מדקדק אחריהם כי כשוגג יחשב ואמר הכתוב א' מוציאם ממצרים כמ"ש במדרש ויאמן העם וישמעו כדאי בזכות האמונה שיגאלו ממצרים והיינו כנ"ל דאף שהי' שם במצרים ערום וערי' בלי מצות ומעש"ט מ"מ כיון שהי' מאמינים בה' לא יחשב ה' להם עון וא"כ כמו שהוציאם ממצרים בזכות האמונה כן לא הביט און ביעקב ע"י האמונה

ויתבאר שובה ישראל עד היא כי כשלת בעונך ר"ל הא דמהני התשובה משום דכשמזכירין אותו והוא בתשובה וחרטה עי"ז אמרי' דגם העון אשר יעשה במזיד הוא כשוגג ולזאת יקרא מכשול דמשמע שוגג כמבואר בגמ' יומא ואמר הכתוב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ר"ל דמשו"ה הוא כמכשול וכשוגג כיון שאנחנו אל ה' להאמין בשמו ית' באמונתו ובהשגחתו ולא אשמים אנחנו במזיד דהא כעת זכור הוא ומתחרט על אשר עשה

וזש"ה איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם עפ"מ שאמרו חז"ל בשבועות דף כ"ו לכל אשר יבטא האדם בשבועה פרט לאנוס ופירש"י האדם בשבועה שיהא אדם בשעת שבועה שיהא לבו עליו ע"ש ומבואר דאם לבו עליו מיקרי אדם אבל אם אין לבו עליו אינו נקרא אדם וזש"ה כי יעשו מכל חטאת האדם שיהא חסר ממנו [מלשון קולע אל השערה ולא יחטיא] האדם כיון שאין לבו עליו דאין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות וא"כ אינו אדם למעול מעל בה' ר"ל דאל"כ דהחטא רוח שטות הוא בקרבו א"כ מועל ח"ו בה' בעיקר האמונה והיינו הוא כמעל באמונת ה' וכל אשר בשם ישראל יכונה הרי הוא מאמין בה' ובמלכותו ולכן עתה כי זכור יזכור ויתן אל לבו להשיב מחטאתו והתודו את חטאתם אשר עשו ונסלח לו כי לכל העם בשגגה.