עצי חיים על מועדים קא

בזכות הרבים הכל מודים דמביאום להם כל הברכות והטובות ויתבאר ג"כ סמיכות הכתובים ושמרתם את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו' ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך וגו' ופירש"י היום לעשותם ולמחר לעוה"ב לקבל שכרם ולכאורה קשה הא תיכף אחר זה אמר הכתוב יעודי עוה"ז כמו וברך פרי בטנך ופרי אדמתך גם קשה דמתחלה אמר ושמרת לשון יחיד ואח"כ כתיב והי' עקב תשמעון לשון רבים ולהנ"ל י"ל דה"פ ושמרת את המצוה היינו אם יחיד ישמור את המצוה אז היום לעשותם ולמחר לעוה"ב לקבל שכרם דבשביל היחיד שמרובה בזכיות שכרו לעוה"ב אבל אם עקב תשמעון היינו אם רבים ישמרו עי"ז יבטיח לנו הקב"ה ואהבך וברך פרי בטנך היינו גם שכר עוה"ז

ולפ"ז י"ל דמצוה של תשובה לר"מ דס"ל דמוחלין לו ולכל העולם א"כ גם ביחיד שעושה תשובה הוא לבדו בזה הוא מביא על ידו זכות הרבים דמוחלין לכל העולם לכן י"ל דגם ע"י תשובת יחיד יש שכר בעוה"ז גם לר"י כיון דהוא זכות הרבים ומביאים לו על ידו כל הברכות והטובות בזכות יחיד ששב ויתבאר דברי הכתוב שובה ישראל עד ה"א אפי' יחיד אם עושה תשובה מוחלין לו ולכל העולם ולכן אמרו אליו לשון רבים כל תשא דנמחל לרבים את עונותם ואמר וקח טוב היינו טוב העוה"ז כיון דגם יחיד ששב הוא מביא זכות הרבים ואמר ארפא משובתם אהבם נדבה והיינו כדדריש ר"מ מהם לא נאמר כי אם ממנו דנמחל בשביל יחיד לכל העולם וע"כ מגיע שכר טוב בעוה"ז בשביל זכות הרבים וז"ש וישוב אל ה' וירחמה' דהול"ל ויקבלו אלא דר"ל דירוחם היינו בעוה"ז אם ישוב ירוחם דרק בעוה"ז יתכן הלשון יותר רחמים כיון דבעוה"ב הכל בדין כמבואר אע"ג דשכר מצות בהאי עלמא ליכא ומדוע נשתנה מצוה דתשובה משאר מצות ועל כן אמר הכתוב כי ירבה לסלוח היינו דהסליחה הוא מרובה לא לו לבדו יעשה כ"א לכל העולם והוא זכות הרבים שיבא טובות וברכות גם בעוה"ז

ג) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' להבין כפל הלשון חטאת האדם ומעל בה' [ב] כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו [ג] שובה ישראל וגו' כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים וגו' וקשה ג"כ למה אמר בכפילא שובה ישראל קחו עמכם דברים גם יל"ד כקושי' הגמ' קרי' לי' מכשול דהוא שוגג וקרי' לי' עון דמשמע מזיד

ונראה עפמ"ש אא"ז זלל"ה ביש"מ פ' משפטים לתרץ קושי' התוס' חולין דף ה' מה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמם לא כש"כ והקשו מיהודא ב"ט שהרג עד זומם ע"ש ותי' ביש"מ עפמ"ש כל חכמי לב הטעם דשוגג צריך כפרה דלכאורה תמי' הלא שגיאות מי יבין וכתבו דשגיאות בא מהעדר היראה דאלמלא הי' לו יראה הראוי מאת השם הנכבד והנורא הי' משים אל לבו לפקח בעניני עבודת השם לבל ישגה בהן ועוד נמצא הטעם לפי שכל חטא פוגם בטבע בהנפש וא"כ אף אם בשוגג עשאו מ"מ פגם בהנפש והאם יאכל אדם סם המות בשוגג ולא ימות לכן צריך כפרה לנקות ולקנח הפגימה בהנפש והנה ידוע דהבחירה נתינה להאדם והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וא"כ לפי"ז השגיאה שהוא מהעדר היראה והזריזות והאי הוא בידי האדם ואין עוזר לו כיון שהוא בחק האפשרי להזהר ממנו ויש בו קצת זדון על קוטב בחירותו עומד משא"כ בשגיאה שאין בחק אפשרות להזהר ממנו כגון בר' פנחס בן יאיר דלא הוי לי' למידע דמתחלה לקחו השעורים לאדם ונמלכו ונותן לבהמה דמסתמא שעורים מאכל בהמה הן כמבואר בגמ' פסחים דף ג' וכן בחמרי' דרחב"ד דלא הו"ל לידע דאחר שם מנעלו על חמורו א"כ שגיאה כזו אין בגדר העדר היראה ואעפי"כ הוא פגם בהנפש קצת כטבע החטא אבל בזה כיון שאין בכלל בחירה בודאי דרגלי חסידיו ישמור שלא יבוא לידי מכשול ומיושב קושי' התוס' דעובדא דרפב"י כיון שאינו בגדר הזהירות ע"כ שמרו השי"ת אבל יהודא ב"ט דטעה בדבר משנה ואלו הי' שם על לבו כל המשניות הוי אדכורי אידכר ולכך אותו צדיק עשה